מדינת ישראל נ' רודניק

לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת במסגרת תאונת דרכים שבין רכב התובעת לרכב הנתבע.

טענות הצדדים בתמצית

1.התובעת טוענת, כי בתאריך 22/11/13 בשעה 21:40 או בסמוך לכך, במהלך טיפול באירוע, חנה רכב התובעת ברח' ז'בוטינסקי 38 פינת רח' פקיעין. רכב הנתבע יצא מרח' פקיעין ובמהלך פניה לרח' ז'בוטינסקי פגע בפגוש אחורי ימני של רכב התובעת. כתוצאה מכך נגרמו לה נזקים בסך של 2345 ₪ שעל הנתבע לפצותה בגינם.

2.לטענת הנתבע, התרשלות התובעת והערמת מכשול על ידה באמצע הכביש הינם הגורם הבלעדי לאירוע נשוא כתב התביעה. התובעת העמידה את רכבה במרכז הצומת ולא טרחה להזהיר את העוברים והשבים ובכך יצרה מכשול בכביש. אנשי משטרה חסמו את הצומת אך השאירו מעבר צר על מנת לאפשר למכוניות להמשיך להשתמש בכביש. בהגיע הנתבע לצומת, עצר את רכבו והמשיך בזחילה איטית מאד על מנת לעבור במעבר הצר. הנתבע שם לב כי נגע ברכב התובעת יצא החוצה לבדוק הנזק ולא מצא מאומה למעט שפשוף קל מאד עד כדי הורדת לכלוך. אין שחר לטענה בדבר מעיכה. התובעת העמיסה הוצאות תיקון תקלות ותאונות קודמות של רכבה על הנתבע וללא שצירפה חוות דעת שמאי ובמקומו צירפה דוח יועץ אשר נעשה כשנה לאחר האירוע ולאחר תיקון הרכב. גם התמונות שצירפה התובעת אינן מצביעות על איזה שהוא נזק לרכבה או לרכב הנתבע. לפיכך, מבקש הנתבע לדחות את התביעה בצירוף הוצאותיו.

דיון והכרעה

3.לאחר ששמעתי את עדי הצדדים ועיינתי בתמונות הנזק ובנספחים השונים, השתכנעתי כי דין התביעה להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

4.אמנם, עדי התובעת, שוטר ומתנדבת במשטרה, העידו כי הבחינו ברכב הנתבע עובר ופוגע ברכב התובעת עם רכבו, דבר שגרם לשפשוף בפגוש האחורי ימני של רכב התובעת. הנתבע בעצמו העיד ולא התכחש לטענת התובעת כי שפשף את רכב התובעת בצורה מזערית. אלא שלטענתו, היה זה רכב התובעת שעמד בכביש באופן בלתי בטיחותי וכי לרכב שפשופים היסטוריים כמודגם בתמונה שסומנה נ/1, ואילו התובעת לא הציגה דו"ח שמאי התומך בטענותיה לנזק הנתבע.

5.בנסיבות שבהן כל הצדדים מסכימים, כי רכב הנתבע שפשף את רכב התובעת, אין עוד ספק כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע, והגם שניידת המשטרה עמדה באמצע הצומת ובצורה בלתי בטיחותית, כטענתו, היה עליו לנקוט משנה זהירות בחולפו על פניה ולהמנע מפגיעה בה, אף במחיר של אי מעבר במקום עד שהרכב יפנה את הכביש. לפיכך, הנתבע אחראי לתאונה ולשפשוף שנגרם לרכב התובעת, כפי שאישרו הצדדים גם יחד.

6.אלא שבכך אין די. חיוב הנתבע בשיעור הנזק הנתבע מחייב כי יתקיים קשר סיבתי בין נזק זה לבין התאונה והאחריות לה. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלת הנזק שנגרם לרכב התובעת ולשיעורו. ואכן, לאחר עיון בתמונה שצירפה התובעת, שסומנה ת/2, עולה כי זו מתבססת על שריטה קלה לרכבה באורך של כ-2 ס"מ, ואילו חשבונית התיקון, שצורפה וסומנה ת/3, מציינת עבודות של חשמל +חיישנים, פחחות חלק אחורי, צבע ושיפוץ מגן אחורי בסך כולל של 1750 ₪ לפני הנחה, וכן, חלפים של קליפסים בסך של 72 ₪ נוספים, ובסה"כ תיקון בסך של 1944 ₪. תיקון זה, שנערך במוסך מוטקה בע"מ ביום 26/11/13, מהווה חשבונית מס בלבד מבלי שלזו נתלווה דו"ח שמאי, כנדרש בדין, לצורך פירוט הנזקים הנדרשים לתיקון רכב התובעת בגין תאונה זו.

7.במצב דברים שכזה, אין כלל מקום להתבסס אך ורק על חשבונית תיקון, אשר ניכר כי זו אינה תואמת את תמונת הנזק, כפי שנגרם לרכב התובעת, ושבעיקרו שפשוף קל שבקלים - בבחינת דה מינימיס, שיתכן ואינו מצריך כלל תיקון, ואם כן - אזי תיקון צבע קל בלבד לשריטה באורך של כ- 2 ס"מ. אלא שאת זאת צריך היה שמאי מומחה לומר בחוות דעת שמאית, כנהוג וכמקובל במקרים מעין אלו. לפיכך, לא מצאתי מקום להסתמך על חשבונית התיקון, ובאין כל דו"ח שמאי מטעם התובעת, הרי שזו לא ביססה ולא הוכיחה את שיעור הנזק הנתבע. יתר על כן, אף בעין בלתי מזוינת ניכר וברור כי, כטענת הנתבע, בחרה התובעת להעמיס בתיקון זה תיקונים לפגיעות אחרות שנגרמו לרכב התובעת, שלהן לא היה אחראי הנתבע במסגרת התאונה נשוא כתב תביעה זה.