תא"מ 23594-06-13 אלכסנדר נ' שהם-לחמן ואח'

נתוני רקע ועובדות

1. ביום 15.7.2012 נחתם בין הנתבעים למר שי בן עזרי (להלן: "מר בן עזרי"), עובד מטעם התובעים, הסכם למתן שרותי תיווך, וכן הסכם בלעדיות לשירותי תיווך עבוד דירה בבעלות הנתבעים (להלן: "ההסכם"), הממוקמת ברח' הערבה 8 בנשר (להלן: "הדירה"). הסכם זה אף אושר במכתב הבהרה ששלח נתבע מס' 2 ביום 17.7.12 ובו ציין כי הנתבעים חתמו על הסכם בלעדיות למכירת הדירה לשלושה חודשים, כאשר השכר המוסכם עבור שירותי התיווך הינו 2% + מע"מ ממחיר העסקה (להלן: "המכתב").

2. ביום 16.7.2012 הנתבע 2 הראה את הדירה לבני הזוג מור, אשר פנו אליו בתחילת חודש יולי בעקבות מודעה אותה הוא פרסם באתר יד 2 מיום 6.6.12. במועד מפגש זה עם בני הזוג מור הגיע גם מר בן עזרי ומתווך נוסף מטעמו לצלם את הדירה, וכן שהה בדירה, מר יעקב שלו, אשר שכר את הדירה באותה העת מהנתבעים (להלן: "השוכר"). ביום 17.7.2012 נחתם בין הנתבעים לבני הזוג מור זיכרון דברים למכירת הדירה. לאחר שמספר ניסיונות להשיג טלפונית את מר בן עזרי או מי מטעמו נכשלו, ולאחר שהודעת טקסט גם היא לא נענתה שיגר הנתבע מס' 2 ביום 19.7.2012 פקס למשרד התובעים ובו הודיע כי הוא מבקש להימנע מפעולות שיווק עבור הדירה לנוכח החתימה על זיכרון הדברים.

3. ביום 1.8.12 נחתם בין הנתבעים לבני הזוג מור הסכם מפורט למכר הדירה. התובעים דרשו לקבל דמי תיווך בהתאם להסכם הבלעדיות אך הנתבעים סרבו לשלם דמי תיווך שכן לטענתם התובעים לא ביצעו כל פעולות תיווך למכירת הדירה בטרם נודע להם על מכירתה על ידם. התובעים לא היו הגורם היעיל להתקשרות עם בני הזוג מור ולמעשה לא היו מעורבים בעסקת מכר זו כלל.

4. לאור עמדתם זו של הנתבעים הגישו התובעים תביעה זו ובה דרשו 4% מערך העסקה וזאת בהתאם לסעיף 9.1 להסכם התיווך. כמו כן דרשו התובעים הפרשי הצמדה וריבית בגובה 14.25% לשנה. תחילה לטענות הצדדים.

טענות התובעים:

5. לטענת התובעים תביעה זו הוגשה עקב הפרת הסכם הזמנת שירות תיווך מקרקעין בבלעדיות. בהסכם עליו חתמו הנתבעים מצוין בסעיף 9.1 כי במידה והנתבעים ימכרו את דירתם בזמן תקופת הבלעדיות באופן עצמאי ומבלי לשתף את התובעים במכירה יהיה עליהם לשלם פיצוי כספי מוסכם נוסף (שאינו דמי תיווך) בגובה של כ – 4% בתוספת מע"מ מסכום המכירה. על הסכם זה חתמו הנתבעים. אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תשמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שהוא מסוגל לקרוא את המסמך. חתימת שני הנתבעים על המסמך מעידה על כך שהייתה להם ידיעה וגמירת דעת לתנאי ההסכם.

6. לאחר חתימת ההסכם עם הנתבעים החל משרד התובעים מיד בשלל פעולות שיווק לצורך מכירת הדירה. נפתחה כרטסת לקוחות, בוצעו צילומים בדירה, נערך סרטון ואף היה ניסיון לתלות שלט. כמו כן פורסמה מודעת פרסום באתר יד 2 ונרכש מודעה בעיתון המקומי.

הנתבעים, אשר התחייבו בהסכם ליידע את התובעים על כל עסקה, הפרו את ההסכם באופן בוטה עת שיווקו את הדירה באופן עצמאי וחתמו על זיכרון דברים בתקופת הבלעדיות וזאת ללא כל הודעה מוקדמת לתובעים. הנתבעים אף לא טרחו לשלוח הודעה לביטול ההסכם וגרסתם מלאה סתירות ואי התאמות. בפועל מי שמנע מהתובעים להיות הגורם היעיל למכירת הדירה הם הנתבעים עת שיווקו ומכרו את דירתם בתקופת הבלעדיות, והכול בניגוד לתנאי ההסכם.

טענות הנתבעים:

7. לטענת הנתבעים התובעים, אשר כאמור הינם מתווכים, לא היו הגורם היעיל בביצוע העסקה והתובעים עצמם אף לא טענו כך. תובע מס' 2 (להלן: "מר סלומון") אף הודה בעדותו כי אינו מכיר כלל את הקונים. כמו כן, אין עוררין כי התובעים לא ביצעו את פעולות הפרסום הנדרשות בהתאם להוראות החוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק"), עת נחתם חוזה בלעדיות ולא הציגו את הדירה בפני אף מתעניין פוטנציאלי.