תמצית העובדות וטענות הצדדים
1.אוטובוס פגע ברכב פרטי שעמד בתחילת מפרץ של תחנת אוטובוסים. אין חולק כי נהג האוטובוס נושא באחריות לפגיעה, והשאלה העומדת להכרעה כאן היא, מה מידת האחריות התורמת שיש להטיל על נהג הפרטית, אם בכלל, בשל עמידתו בסמוך לתחנת אוטובוסים.
2.הנתבעת 2 (להלן: אגד) פיצתה את התובעת לאחר ניכוי 30% מסכום הנזק, שכן לגישת אגד, שיעור זה מבטא את מידת אחריותו התורמת של נהג רכב התובעת (להלן: הנהג).
3.על פי עדותו של הנהג, הוא עמד בתחילת מפרץ אוטובוסים גדול בירושלים, וניהל שיחה עם בן משפחה שהיה עמו ברכב, כאשר פניו לנוסע וגבו לכיוון הכביש. בעודו יושב ברכב, פגע אוטובוס בצידו השמאלי של הרכב וגרר את הרכב מעט קדימה, ולאחר מכן המשיך בנסיעה, ועל כן הניע את רכבו ונסע אחרי האוטובוס כדי לחסום את דרכו ולקבל את פרטיו. בעת שהחליף פרטים לאחר מכן עם נהג האוטובוס (להלן: הנתבע), טען בפניו הנתבע שלא הרגיש בכלל בפגיעה, ולאחר שראה את הנזק אישר שגרם לנזק, התנצל, רשם הודעה בכתב ומסר אותה לנהג, ובכך הסתיים האירוע.
הנהג בעדותו הבהיר כי עצר בתחילת המפרץ, רחוק מתחנת האוטובוס, וכי טופס ההודעה שצורף לכתב התביעה אינו חתום על ידו, לא נושא את שמו ולא נערך על ידו. בחקירתו הנגדית ציין הנהג כי אינו זוכר את צבע המדרכה במקום, אמר שצבעה אפור, ולאחר מכן שהיא צבועה אדום-צהוב, והוסיף שאינו זוכר ולא בדק שאלה זו.
4.הנתבע בעדותו הסביר כי מדובר במפרץ ארוך, וכי רכב התובעת עמד במקום, כאשר בתחילת המפרץ עמד אוטובוס נוסף, והוא נכנס למרווח שבין האוטובוס לרכב התובעת, ואסף נוסעים. בסיום קליטת הנוסעים, מאחר שהאוטובוס הנוסף עדיין עמד במקום והפריע לנסיעתו קדימה, נסע עם האוטובוס לאחור ואז כאשר החל בנסיעה קדימה, פגע ברכב שעמד במקום.
דיון והכרעה
5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני סבורה כי יש להטיל על הנהג אחריות תורמת קטנה בלבד לאירוע התאונה, ואבאר.
6.ככל שרכב התובעת עמד בתחום תחנת אוטובוס, מהווה עמידה זו הפרה של הוראות תקנה 72(א) לתקנות התעבורה, הקובעת כי:
לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: ...
(12)בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור - בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים עשר מטר או יותר;
7.במקרה דנן, לא נשללה הטענה כי הנהג עצר את רכבו בתחילת המפרץ, ולעניין זה תומכת הודעת הנתבע בגרסה זו של הנהג.
8.זאת ועוד, לא הוכח כי היה סימון על גבי הכביש במקום עצירתו של הנהג, סימון שהוא תנאי לאיסור עמידת הרכב במקום, או כי רכב עמד בתחום עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוס", המהווה חלופה נוספת לאיסור זה של העמדת הרכב. הנהג ציין בעדותו שעמד בתחילת המפרץ, ואינו זוכר מה היה צבע המדרכה במקום, ובהחלט אפשר כי מקום עצירת הנהג אינה נכללת בתחום התחנה בה אסורה עמידת רכב. אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי הנהג הודה שחנה במקום אסור, שכן כל שמסר הוא, שעצר בתחילת מפרץ אוטובוס.
טענת אגד כי הרכב חנה בקרבה לתמרור התחנה או במקום בו המדרכה צבועה, לא הוכחה, ועובדות אלה גם לא פורטו באופן מפורש וחד משמעי בעדות הנתבע, ממנה לא ניתן לקבוע באיזה מרחק מהתמרור עמד הרכב או מה היה צבע המדרכה במקום.
9.עם זאת, מצאתי בכל זאת כי יש להטיל על הנהג אחריות מעטה לקרות התאונה והנזקים בגינה, בשל אופי ומשך עמידת הרכב במפרץ התחנה: הנהג ציין כי שהה ברכב זמן ממושך למדיי, ניהל שיחה עם היושב לידו, כאשר גבו אל החלון והתנועה, וכי למרות התראה של האחיין שלו מסר לו האחיין כי האוטובוס מתקרב אליו, אך הוא התעלם מאמירה זו.
כל נהג, גם כאשר הוא יושב ברכב הנמצא בעמידה, אינו יכול להתעלם מהנעשה סביבו בדרך. הנהג העמיד את רכבו במפרץ תחנת אוטובוס ואינו יכול להתנתק מהתנועה בכביש בכלל, ובמפרץ שבו יש תחנת אוטובוסים בפרט. אם היה יושב הנהג ברכב כאשר נתונה תשומת ליבו לדרך, למתחם מפרץ החניה, לרכבים ולאוטובוסים הבאים והולכים, היה מבחין ככל הנראה בעצירת האוטובוס לפניו, בנסיעה לאחור של האוטובוס ולהתקרבותו קרבה יתרה לרכב – ולא היה מתעלם מההתרעה שהושמעה באוזניו על התקרבות האוטובוס לרכב באופן מסוכן. הנהג יכול היה במקרה כזה לצפור לנתבע, ולהפנות את תשומת לבו של הנתבע לסיכון שנוצר, או להניע את הרכב ולנסוע מעט לאחור. בכך ייתכן וניתן היה למנוע את התאונה, או למצער להקטין את הנזקים שנגרמו בגינה.
10.בחנתי את אחריותו של כל אחד מהנהגים – הנתבע שנסע עם אוטובוס לאחור בלא מכוון, בלי שנזהר באופן מתאים וללא שהבחין במיקומו המדוייק של רכב החונה מאחוריו, והנהג שישב כשהוא מנתק את תשומת לבו באופן מוחלט מהנעשה סביבו מחוץ לרכב, ומצאתי כי יש להטיל על הנהג אחריות תורמת בשיעור נמוך של 10%, לתאונה זו.
11.באשר לסכום הפיצוי, התובעת הוכיחה סכום נזק בסך 9,485 ₪ (עלות תיקון, ירידת ערך ושכ"ט שמאי). בהתאם, התובעת זכאית לפיצוי בסך 90% מהנזק המוכח, קרי, 8,537 ₪. התובעת קיבלה פיצוי חלקי של 6,558 ₪.
סוף דבר