תא"מ 23148-01-14 לוי נ' פרץ

תביעה כספית על סך של 55,000 ₪ בגין הפרת הסכם עבודה שנחתם בין מזמין עבודה לבין קבלן שיפוצים. זה עניינה של התביעה שבפניי.

התובע הינו וטרינר עצמאי המתגורר יחד עם משפחתו בבית מגורים פרטי. מרפאתו ממוקמת בביתו, ולה כניסה נפרדת. בבית קיימת עליית גג. התובע ביקש להרחיב את עליית הגג ולהתאימה לצרכי מרפאתו, ולצורך כך פנה לנתבע – קבלן שיפוצים – לקבלת הצעת מחיר.

על פי הצעת המחיר מיום 11.11.12 התחייב הנתבע לבצע עבודות בניה – העברת דוד פלוס צנרת לגג, יציקת בטון, הרכבת צינורות חשמל, בידוד, ניקוז, ריבוד הגג וריצופו – כל זאת, תוך שהוא מתחייב להתחיל בעבודה ביום 18.11.12 ולסיימה תוך 25 ימי עסקים.

בהתאם להצעת הנתבע, העלות הועמדה על סך של 56,000 ₪ כולל מע"מ בשני תשלומים- 25,000 ₪ במועד ההתקשרות והיתרה- 31,000 ₪ בסיום העבודה.

על יסוד הצעת מחיר זו התקשר התובע עם הנתבע ושילם לו את התשלום הראשון, סך של 25,000 ₪, במועד ההסכם (11.11.12), סך נוסף של 16,000 ₪ ביום 23.12.13 וביום 7.2.13 סך נוסף של 18,500 ₪. סה"כ שילם התובע לנתבע סך של 59,500 ₪. יצוין כי במהלך ביצוע העבודה הוסכם בין הצדדים כי הנתבע יבצע גם עבודות צבע וכי תמורת הקדמת התשלום האחרון ניתנה הנחה של 1,500 ₪.

אין מחלוקת כי העבודות לא הושלמו במועד שנקבע בהסכם וכי ביום 30.5.13 התקשר התובע עם קבלן חלופי ושילם לו סך של 20,500 ₪.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מי גרם לכך שהעבודה לא הסתיימה במועד ומהו הנזק שנגרם לתובע בגין כך.

טענות התובע

הפרת ההסכם - הנתבע לא עמד בלוחות הזמנים שהוסכמו. הנתבע היה מודע לכך כי עמידה בלוחות הזמנים הנה הכרחית ומהותית. על הנתבע היה להתאים את עליית הגג לשמש כמחסן לציוד ומלאי המרפאה וכן לשמש שטח אשפוז למרפאה. הנתבע, בהיותו קבלן שיפוצים, ידע כי ביצוע העבודות כרוך בהצבת פיגומים בקומת המגורים ואחסון זמני של מלאי המרפאה בתוך בית המגורים, דבר הכרוך בהכבדה לשימוש הסביר בבית המגורים.

הנתבע לא התמיד בביצוע העבודה והחסיר ימי עבודה מרובים, כך שלא עמד בלוחות הזמנים על פי המוסכם בהצעת המחיר. הנתבע שב והבטיח כי יגיע להשלים את עבודות הבניה, אך לא עמד בהבטחותיו, וזאת, באמתלות שונות. להוכחת טענתו צורפו תמלילי שיחות מיום 23.4.13, 5.5.13, 10.5.13, 18.5.13 ו- 19.5.13.

ביום 30.5.13 נאלץ להתקשר התובע עם קבלן חלופי. על פי ההסכם, מועד תחילת העבודה היה 9.6.13 וסיום העבודה- 20 ימי עסקים, וזאת, תמורת סך של 20,500 ₪ (כולל מע"מ). חשבוניות מס על סכום זה צורפו לכתב התביעה.

בתחילת חודש יוני 2013, לאחר שהתובע התקשר עם קבלן חלופי, הופיע הנתבע והציע לסיים את העבודות. התובע סירב לכך. בעקבות כך שלח התובע ביום 6.6.13 מכתב ובו טען כי בשל משבר אמון קשה בין הצדדים התקשר התובע בהסכם עם בעלי מקצוע אחרים והנתבע נדרש שלא ליצור כל קשר.

התובע טוען כי בהתנהלותו הפר הנתבע את ההסכם איתו הפרה יסודית ולכן זכאי הוא לפיצוי בגין נזקיו.

הנזק – התובע העמיד נזקיו על סך של 55,000 ₪: - עבור השלמת העבודות ששילם לקבלן החלופי - סך 20,500 ₪. עבור האיחור בהמצאת חשבונית מס בגין התשלום האחרון באיחור - עיכוב בהחזר המע"מ בסך של 2,668 ₪ (בצירוף ריבית והצמדה מיום 15.3.13 עד 15.7.13). עבור אובדן הכנסות ורווחים, שכן נאלץ להעביר טיפולים הכרוכים באשפוז למרפאות אחרות - סך של 18,825 ₪ וכן בעבור נזק לא ממוני - בסך של 15,000 ₪.