מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 42,077 ₪ בגין נזקים ישירים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מהתנגשות בין רכב הנתבע לרכב התובעת.
על פי העובדות המתוארות בכתב התביעה, ביום 13.3.2014, בצומת אשתאול, נסע רכב התובעת בנתיבו ולפתע, הגיח רכב הנתבע מאחורי רכב התובעת, פגע בו מאחור והדפו על רכב צד ג' שנסע לפניו. כתוצאה מהתאונה, נפגע רכב התובעת ונגרמו לו נזקים הן בחלקו האחורי והן בחלקו הקדמי. על פי הודעתו של נהג רכב התובעת לחברת הביטוח, התנועה האטה בהתקרב לרמזור והרכב מאחוריו נכנס בו בעוצמה רבה והדף אותו לכיוון הרכב שמלפניו. הוא ציין שנסע בנסיעה איטית, לא בעצירה מוחלטת.
בתצהירו מסר נהג התובעת כי בהגיעו לרמזור הבחין בעומס תנועה בכביש ועל כן עצר את רכבו ולפתע הגיח רכב הנתבע מאחוריו ופגע ברכבו מאחור. הרכב נבדק על ידי שמאי בסמוך לאירוע. עסקינן ברכב חדש, כבן שנתיים. על פי חוות דעת שמאי מטעמה, סך הכל נזק למוקד אחורי עמד על 17588 ₪ מתוכם עבודות על סך של 7370 ₪. סך הכל נזק מוקד חזית עמד על 13,189 ₪ מתוכם עבודות על סך של 2270 ₪.
אומדן הנזק הכללי מהווה 53.43% מערך הרכב והרכב הוכרז אובדן להלכה. בהתאם לפוליסת הביטוח של המבוטח, נתקבל רכב חדש תמורת ישן.
על פי התמונות שהוצגו, ניכרים חזותית קילופים ושברים בחלק האחורי של הרכב, לרבות פחיסת הפגוש והתעקמות לוחית הזיהוי, המלמדים יחד על פגיעה עוצמתית. בנוגע לחלקו הקדמי של הרכב, הכנף השמאלית התפרקה וקיימת התעקמות של מכסה תא מנוע, כמו גם שבר בפח מתחת למכסה המנוע. כן חלקו הקדמי שמאלי נדחס פנימה.
הנתבע מנגד, מבקש לדחות את התביעה. לטענתו, נהג התובעת הוא נהג חדש אשר במועד התאונה היה כבן 17 שנים עם ותק מועט ביותר בנהיגה. רכב התובעת בלם באופן פתאומי וללא צורך, באופן שאינו מתאים לתנאי הדרך וללא כל סיבה נראית לעין והוא זה שגרם באופן ישיר להתרחשות התאונה. כך טען גם בתצהירו, תוך שהדגיש כי הפגיעה בקדמת רכב התובעת נבעה מאי שמירת מרחק כדבעי מהרכב שלפניו. הוא לא הכחיש כי פגע ברכב התובעת אלא כי נהג רכב התובעת בלם באופן פתאומי, לאחר שפגע קודם לכן ברכב שלפניו. עוד הוסיף כי הנזק המתואר לרכב התובעת הוא "מנופח באופן קיצוני" (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 16). בכתב הגנתו, ציין הנתבע כי העביר את התמונות לשמאי מטעמו שאמד את הנזק בסכום "נמוך משמעותית"" וכי "הסכום שנקבע בחוות דעת התובעת הוא מופרז וגבוה ולדעתו הנזק נמוך באופן מאוד משמעותי מהנטען בחוו"ד של הנתבעת" (ש' 17-20). חוות דעת המומחה מטעמו "התמהמה" וכי יצרפה בהמשך ההליך. חרף קיומו של הליך הוכחות, לא צורפה חוות הדעת מטעמו הסותרת לטענתו את חוות דעת השמאי מטעם התובעת. כן לא צורפה הודעת מבוטח המתארת בסמוך לקרות התאונה את אופן התרחשותה ולא צורפו תמונות מטעמו.
בנוגע לטענת הנתבע בדבר אומדן הנזק, ציין ב"כ התובעת כי אסור לשמאי לערוך חוות דעת רק על סמך תמונות וזאת בהתאם להוראות צו פיקוח על מוצרים ומצרכים (שמאי רכב). הוא יכול לערוך חוות דעת שמאית רק לאחר שבדק את הרכב והנתבע לא ביקש לבדוק את הרכב על ידי שמאי מטעמו. רק בסיכומיו העלה הנתבע טענה כי לא צירף את חוות הדעת הואיל והשמאי מסר לו כי אינו יכול לחוות דעתו על סמך צילומים בלבד, דבר שלא נאמר עם הגשת התמונות לשמאי שהעריך את הנזק "כמנופח" ומשהתובעת לא הודיעה בזמן אמת על הנזק, הרי שגרמה לו לנזק ראייתי משלא יכול היה בזמן אמת לבדוק את הרכב.
התקיים לפני הליך הוכחות. בישיבה המקדמית נתבקש הנתבע לזמן את השמאי מטעמו, כמו גם להגיש יחד עם תצהיר עדות ראשית את חוות הדעת של השמאי. יודגש, כי השמאים של מי מהצדדים לא הגיעו לדיון.
העד מר עמית פידלר, נהג התובעת העיד כי הגיע לפקק "ועצרתי עצירה מלאה" (עמ' 4, ש' 23). הוא חזר על כך שרכבו עצר והרכב של הנתבע נכנס בו מאחורה ורכבו נמחץ בין שני הרכבים. הוא נשאל בנקודה זו בחקירתו הנגדית ושב על תשובתו לפיה היה בעצירה מלאה ולא היה בנסיעה. הוא עומת עם הודעתו לחברת הביטוח לפי כתב שנהג במהירות איטית בנסיעה ולא ציין שם כי היה בעצירה מוחלטת. ב"כ הנתבע הבהיר כי ישנו הבדל בין מצב בו רכבו עומד ומישהו נכנס בו לבין מצב בו הוא נוהג בנסיעה איטית. נהג התובעת עמד על כך שהיה בעצירה מוחלטת.
הוא ציין כי היו 3-4 מכוניות לפני הרכב הראשון שעצר ברמזור. הוא נשאל: