המדובר בתביעה כספית בעילה שטרית בגין שלושה שטרות על סך 8,000 ₪ כל אחד.
תחילה פתח התובע תיק הוצל"פ בגין שני שיקים, ולאחר מכן פתח תיק נפרד בגין שיק שלישי. בפרוטוקול הדיון מיום 27/1/11 הודיעו הצדדים על הסכמה לפיה יצורף השיק השלישי לשני השיקים הראשונים וידונו יחדיו במסגרת התיק האזרחי הקיים מבלי לתקן את כתבי הטענות.
ועוד, ביום 2/3/11 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בתיק זה לפיו מר חנניה כהן (נשוי לאחותה של הנתבעת) ישלם לתובע סך 22,000 ₪ בתשלומים, כאשר אי פירעון התשלומים ייתן זכות בידי בעלי הדין לבקש להחיות את התיק ולנהלו בדרך הרגילה. אכן כך היה, שאותו מר חנניה כהן לא עמד בתשלומים והתיק חזר להתדיינות משפטית.
הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה בתיק זה ועל כן נשמעו ראיותיהם. מטעם התביעה העיד התובע בלבד, ואילו מטעם ההגנה העידה הנתבעת, אחותה גב' אסתר כהן ומר חנניה כהן שהוא גיסה של הנתבעת. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב והתיק הונח בפניי להכרעה.
תמצית גרסת התובע הינה כדלקמן:
המדובר בשיקים אשר נמסרו על ידי הנתבעת למר חנניה כהן. מר כהן הסב את השיקים לפקודתו של התובע ומסר אותם לידיו כערבון לתשלום הלוואות (שהתובע מסר למר כהן). התובע היה רשאי לפרוע את השיקים במידה ומר כהן לא יעמוד בהתחייבויותיו להחזיר את ההלוואות שקיבל מהתובע. התובע טוען כי השיקים נמסרו בגין הלוואה על סך 32,000 ₪ אשר ניתנה על ידו למר כהן ואשתו. בין התובע לבין הנתבעת אין כל היכרות קודמת עד למועד שבו נאלץ התובע לשלוח מכתב התראה באמצעות עורך דין לעניין פירעון השיקים. התובע טוען כי מאחר והסבת השיקים על ידי מר כהן לפקודתו הייתה כדין, הרי הוא נחשב "אוחז כשורה" בשיקים הנ"ל ועל כן הנתבעת אינה יכולה להתחמק מתשלום החוב במלואו.
תמצית גרסת הנתבעת הינה כדלקמן:
השיקים נשוא הדיון הם שיקים אשר נמסרו כביטחון לשם החזרת הלוואה על סך 100,000 ₪, אשר ניתנה על ידי התובע למר חנניה כהן (שהוא גיסה). הנתבעת לא ערבה לחובותיו של אותו מר כהן כלפי התובע בגין כל סכום אחר, למעט ההלוואה הנ"ל. העסקה של ההלוואה לרבות מסירת השיקים נעשתה בביתו של התובע ובנוכחות הנתבעת וכן בנוכחותו של מר כהן. הנתבעת מסרה לתובע 5 שיקים כדלקמן: 4 שיקים ע"ס 8,000 ₪ כל אחד וכן שיק נוסף על סך 68,000 ₪. ההלוואה נפרעה במלואה על ידי מר כהן ועל כן הנתבעת זכאית לקבל את השיקים לידיה מהתובע, דבר שהתובע לא עשה. בהמשך לכך, נזקק מר כהן להלוואה נוספת והוא אכן קיבל מהתובע סך של 8,500$. מר כהן פעל על דעת עצמו בלבד (ודעת אשתו) והסכים להשאיר את השיקים של הנתבעת ברשותו של התובע כבטוחה לפירעון ההלוואה השנייה שקיבל. טענתה המרכזית של הנתבעת הינה שהיא כלל לא ידעה על ההלוואה הנוספת, וממילא לא נתנה כל הסכמה להיות ערבה להלוואה הנ"ל ובוודאי שלא הסכימה כי השיקים שמסרה כערובה להלוואה הראשונה יהוו ערובה גם להלוואה השנייה.
המחלוקת להכרעה:
לאור האמור לעיל ניתן לומר כי אין מחלוקת שמדובר בשיקים שהם "שיקים לביטחון" ולפיהם מדובר בערבות לתשלום חוב של מר כהן. המחלוקת המרכזית מתייחסת לשאלה האם השיקים נשוא הדיון ניתנו אך ורק כעירבון להלוואה הראשונה (כטענת הנתבעת) או שמא שיקים אלה נמסרו למר כהן ולאחר מכן הוסבו על ידיו לתובע לצורכי החזר הלוואה, כך שהתובע נחשב אוחז כשורה לצורך העניין.
הכרעה: