אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 22805-03-16 הדקה התשעים בע"מ נ' בריטיש איירוואיס פלס

תא"מ 22805-03-16 הדקה התשעים בע"מ נ' בריטיש איירוואיס פלס

תאריך פרסום : 09/10/2016 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
22805-03-16
05/10/2016
בפני השופט:
עמית יריב

- נגד -
מבקשת:
בריטיש איירוואיס פלס
עו"ד שלומית גוטרמן-כספי
משיבה:
הדקה התשעים בע"מ
עו"ד חגי אשלגי
החלטה

  1. לפניי בקשה לסילוק התביעה שבכותרת על הסף הן מחמת התיישנות, הן מחמת שיהוי והן מחמת העדר יריבות והעדר עילה. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ואף שבהחלטה קודמת קבעתי כי הבקשה תידון במסגרת הישיבה המקדמית, החלטתי לדון בבקשה כבר כעת.

    דין הבקשה להתקבל בחלקה, בכל הנוגע להתיישנות.

  2. טענת ההתיישנות מבוססת על הטענה, כי מתוך שלושת כרטיסי הטיסה שבגינם הוגשה התביעה מלכתחילה, עילת התביעה הנוגעת לשניים התיישנה כשלושה חודשים בטרם הגשת התביעה, מאחר שהעילה נולדה בחודש ינואר 2009, ואילו התביעה הוגשה בחודש מרץ 2016.

    לטענה זו משיבה התובעת, כי יש למנות את תקופת ההתיישנות לא ממועד ביטול הכרטיסים או השבת הכספים בגינם, אלא ממועד הדרישה הראשונה שהפנתה התובעת לנתבעת, ודרישה זו באה רק בשנת 2011, כך שממילא אין התיישנות. בנוסף מטעימה התובעת, כי לא זנחה את דרישתה, שכן פנתה במכתבים לנתבעת לאורך התקופה, ועוד מציינת, כי לאור יחסי העבודה שבין הצדדים, סברה כי נכון להגיע להסדר מוסכם ולא אצה להגיש תביעה.

    אין לקבל טענות אלה. המועד שבו צמחה העילה – באופן שבו מוגדר מונח זה בפסיקה – הוא לכל המאוחר המועד שבו החזירה התובעת את הכספים ללקוחותיה, שאז קמה לה הזכות לשיפוי (זכות שעל עצם קיומה אין מחלוקת, והמחלוקת היא על היקפה בלבד).

    הפרשנות שמציעה התובעת, שלפיה העילה קמה ממשלוח מכתב הדרישה בלבד היא פרשנות אשר לפיה תלוי מועד תחילתו של מירוץ ההתיישנות בתובעת, ובה בלבד. כך, לפי גישה זו, אילו פנתה התובעת במכתב דרישה לא בשנת 2011, כפי שאירע בפועל, אלא בדצמבר 2015 – שבע שנים פחות שבוע ממועד השבת הכספים, לצורך העניין – היה מירוץ ההתיישנות מתחיל באותה העת, ולא לפני כן, כך שתקופת ההתיישנות הייתה, הלכה למעשה, ארבע עשרה שנים חסר שבוע.

    גם הטענה לניהול משא ומתן כטעם לחריגה מתקופת ההתיישנות אין בה ממש. גם אם ניתן לקבל הגשת תביעה כעבור שנתיים, שלוש או ארבע בשל ניהול משא ומתן (ויוער, כי בשלב זה, ומבלי לטעת מסמרות – לא התרשמתי כי נוהל משא ומתן נמרץ, שיש בו כדי להצדיק שיהוי בהגשת התביעה), בוודאי לא ניתן לראות בניהול משא ומתן טעם המצדיק דחייה של מירוץ ההתיישנות, כאשר אין כל הודאה בקיומה של זכות או בקיומו של חוב.

    לעניין הטענה כאילו העובדה שלמן שנת 2011 משיבה הנתבעת את הסכום ששולם בהתאם למבוקש בתביעה מהווה "הודאה בקיום זכות" – טענה זו, בכל הכבוד, אינה יכולה לעמוד. הודאה בקיומה של זכות פירושה הודאה בקיומה של זכות קונקרטית. שינוי מדיניות של הנתבעת – גם אם הוא שינוי מהותי – אין פירושו הודאה או הכרה בכך שלפני השינוי נפל פגם בהתנהלות.

    למען האמת, אם אכן השתנתה מדיניות הנתבעת, נראה כי חשיבותו העקרונית של ההליך שלפניי היא זניחה לחלוטין (שהרי אם הנתבעת משיבה ממילא את הסכומים בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות לפיו – אין כל צורך בקביעה שיפוטית המחייבת אותה לעשות כן), ואז אנו נותרים עם התביעה הכספית – אשר בהיקפי הפעילות של הצדדים כולם – תובעת ונתבעת – היא בטלה בשישים.

    מכל הטעמים האמורים לעיל, אני קובע כי התביעה שעניינה הכרטיסים המסומנים כדוקט 506250 ו-506265 (בסך כולל של 696.46 דולר ארה"ב) התיישנה, והיא נדחית.

    על כן יתרת התביעה הראויה לדיון – מבחינת ההתיישנות – עומדת על סך של 147.38 דולר ארה"ב.

  3. שונים הם פני הדברים ביתר הטענות שהעלתה הנתבעת בבקשה לסילוק על הסף. ראשית, הפסיקה קבעה כי דחיית תובענה אזרחית מחמת שיהוי תיעשה רק כאשר מתקיימים שני תנאים: ראשית – השיהוי מלמד על זניחת התביעה או הזכות ושנית – הנתבע שינה מצבו לרעו בשל השיהוי. אף לא אחד מן התנאים הללו מתקיים בענייננו, וממילא אף אחד מהם לא הוכח, ואינני רואה הצדקה להרחיב בעניין. אינני סבור כי עניין זה הוא אחד מהמקרים הנדירים שבהם יש מקום לדחות תביעה מחמת שיהוי.

  4. לעניין היעדר יריבות והעדר עילה – אף שבחינה משפטית פשטנית של הוראות חוק הגנת הצרכן מעורר ספק אם התובעת בענייננו רשאית לתבוע את הנתבעת מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן ותקנותיו, אני סבור שהשאלה במהותה מורכבת יותר. מבלי להרחיב בעניין, הרחבה שתידרש, אולי, במסגרת ההליך עצמו, אני סבור שמאחר שהתובעת היא הניצבת מול "לקוח הקצה", והיא הנדרשת להשיב לו את כספו לאחר הביטול, לא ברור כלל שבמערכת חלוקת הסיכונים בין התובעת ובין הנתבעת – בין חברת תעופה ובין סוכנות נסיעות – הסוכנות היא זו שצריכה לשאת בסיכון של ביטול הכרטיס ובפער שבין דמי הביטול על פי תנאי הכרטיס ובין דמי הביטול לפי הוראות תקנות הגנת הצרכן. גם הסוגיה המשפטית ניתנת לפתרון שאינו מורכב ביותר, באמצעות שימוש בעקרונות השיבוב והתחלוף – וככל שיידרש ניתוח מעמיק ומפורט – אין ספק שכזה ימצא את מקומו בפסק הדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ