איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בלישה ואח'

מונחות בפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 16.4.14 בשעה 15:35 או במועד סמוך לכך, בצומת הרחובות קפלן-רופין בירושלים. בתאונה היו מעורבים רכב התובעים/נתבעים שכנגד, מסוג סיטרואן נושא מספר רישוי 28-439-68 ורכב הנתבעים/התובע שכנגד, מסוג מרצדס נושא מספר רישוי 95-576-73 (להלן: "התאונה").

המחלוקות בין הצדדים:

1. אחריות הנהגים המעורבים לגרם התאונה.

2. קביעת סכום הפיצוי שישולם לנתבע 1 בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו בתאונה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בצירוף הנמקה תמציתית.

דיון

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהובאו לפניי, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי האחריות הבלעדית לגרם התאונה רובצת לפתחו של התובע 2. מן הראיות עולה, כי התובע 2, אשר נסע עם רכבו בנתיב הימני מבין שני נתיבים, החל לבצע פניית פרסה בצומת, מהנתיב הימני, סטה עם רכבו לנתיב הנסיעה השמאלי בו הוסע רכב הנתבעים וכתוצאה מכך אירעה התאונה. חשוב לציין שניים אלה: האחד, התובע 2 לא התייצב לדיון ביום 19.5.16, חרף זימונו כדין, בלא שנתן הסבר כלשהו להיעדרותו. השני, התובע 2 הורשע בבית משפט לתעבורה בירושלים בת"ד 5557-08-14. בגדרי הסדר טיעון שגובש, הודה התובע 2 בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובכלל זה: ביצוע פניית פרסה תוך סיכון עוברי דרך, התנהגות הגורמת נזק ונהיגה בחוסר זהירות. לא מצאתי בנסיבות המקרה דנן, לזקוף לחובת הנתבע 1, אשם תורם או אחריות כלשהי לגרם התאונה, כפי שטענו התובעים/הנתבעים שכנגד. מעדותו של הנתבע 1, עולה כי התובע 2 סטה עם רכבו מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, בו הוסע רכב הנתבע 1 במטרה לבצע פניית פרסה מהנתיב הימני.

אני מקבלת במלואה את גרסתו של הנתבע 1, כי התובע 2 ביצע את פניית הפרסה במרחק קצר של כמטר אחד מרכבו ובאופן מפתיע, כך שלא ניתן היה למנוע את התאונה. לפיכך, לא ראיתי לזקוף לחובתו של הנתבע 1 אשם תורם או אחריות כלשהי לגרם התאונה. נוכח מסקנה זו, אני דוחה את תביעת אי. איי ג'י, ללא צו להוצאות. לאור הסכמה לסיום ההליך לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד -1984, אני פוטרת את אי. איי. ג'י מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.

אעבור לדון עתה בתביעה שכנגד. בהיעדר חוות דעת נגדית או חקירה נגדית של שמאי התובע שכנגד, מר בני אורון, ראיתי לקבל את חוות דעת השמאי אורון מיום 30.4.14 כסבירה וראויה בנסיבות העניין. עולה אפוא כי דין רכיבי התביעה שכנגד שעניינם פיצוי בגין נזק ישיר לרכב התובע שכנגד ושכר טרחת השמאי אורון, להתקבל במלואם. אשר לנזק העקיף שעניינו ייקור פרמיה לתובע שכנגד, הנני רואה לקבל רכיב תביעה זה בשיעור 2,619 ₪, בהתאם למסמכים שהוגשו לתיק ביום 30.5.16. לא ראיתי לפסוק לתובע שכנגד פיצוי בגין שימוש ברכב תקול ופיצוי בגין עוגמת נפש. רכיבי תביעה אלה לא הוכחו ונטענו בכוללניות ובעלמא. מעבר לאמור, לטעמי, עמדה בפני התובע שכנגד האופציה המיידית להפעיל את פוליסת הביטוח המקיף שלו ולתקן את רכבו כבר בשנת 2014, ובכך להקטין את נזקו. מובן, כי לאחר הפעלת הפוליסה יכול היה התובע לתבוע החזר השתתפות עצמית. עוד יובהר, כי בתביעה שעניינה נזקי רכוש לרכב לא נהוג לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש, הנפסק, ככלל, בתביעות שעניינן נזקי גוף. נותר, אם כן, לדון בזכאות התובע שכנגד לקבל פיצוי בגין רכיב התביעה שעניינו הוצאות ייצוג משפטי בסכום של 4,720 ₪. אני סבורה, כי דין התביעה שכנגד ברכיב זה להתקבל בחלקה. ככל תביעת נזיקין, כפוף התובע שכנגד לנטל הקטנת הנזק. מן הראיות שהובאו עולה, כי התובע שכנגד אוחז בביטוח מקיף. לו היה מפעיל את פוליסת המקיף שלו, היה מקבל ייצוג משפטי בתביעה שכנגד בחינם. יחד עם זאת, היה התובע שכנגד משלם השתתפות עצמית, דמי כינון וכיוצא באלה. כיוון שהתובע שכנגד בחר לא להפעיל את פוליסת המקיף שלו, ובכפוף לחובתו לנקוט אמצעים סבירים להקטנת הנזק, אני רואה לקבוע על דרך האומדנה את שיעור הפיצוי בגין הוצאות ייצוג משפטי בסכום כולל של 2,500 ₪. סכום זה מגלם לטעמי, את שיעור ההשתתפות העצמית ודמי הכינון, בהם היה נושא התובע שכנגד, לו היה מפעיל את פוליסת המקיף שלו. ברי, כי נזקים אלה, היו ברי תביעה מהתובעת 1, בתורת היותה חברת הביטוח של המזיק (התובע 2).

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה שכנגד ברובה, ומחייבת את הנתבעים שכנגד, באמצעות אי. איי. ג'י, לשלם לתובע שכנגד סכום של 14,855 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 15.12.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים שכנגד, באמצעות אי. איי. ג'י, באגרת בית משפט, כפי ששולמה, הוצאות התובע שכנגד בסכום של 600 ₪ ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום הנזק שנפסק. נוכח הסכמה לסיום ההליך לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד -1984, הנני פוטרת את התובע שכנגד מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.