1.לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 20.2.2015 בה מעורב רכב הנתבעת 1 אשר בוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: " רכב הנתבעות"). בגדרה של התביעה נתבעים נזקי רכב התובעת וירידת ערך על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה בצירוף שכר טרחת שמאי.
אין מחלוקת כי ארעה תאונה. המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו אודות אופן התרחשות התאונה והאחראי לה.
2.לגרסת התובעת בכתב התביעה בעת שרכב התובעת הוסע בחניון מרכז הטניס ברמת השרון בו שהיה עומס כלי רכב וכלי רכב חנו משני צדיו, רכב הנתבעות שהגיע מהנתיב הנגדי, סטה קלות לנתיב נסיעת רכב התובעת בשל רכב חונה שהפריע לנתיב נסיעתו ופגע בצד אחורי שמאלי של רכב התובעת.
מנגד נטען בכתב ההגנה כי עת שרכב הנתבעות היה בעצירה מוחלטת בנתיב נסיעתו בשל פקק תנועה, הגיח לפתע רכב התובעת תוך שהוא סוטה לנתיב עמידת רכב הנתבעות ופגע בו.
3.בתיק העידו הנהגים המעורבים. כן הוגשו טופס הודעה מטעם נהג התובעת (ת/1) דיווח נהגת הנתבעות אודות אופן התאונה (נ/1) תמונות הנזק של כלי הרכב (ת/2,נ/2) ותמונות כלי הרכב בזירת התאונה לאחר התרחשותה (ת/2). הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בתם פרשת הראיות ואני נדרשת להכרעה.
דיון והכרעה
4.על התובעת מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה- דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובעת כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598). במקרה דנן מדובר בגרסה מול גרסה. משכך, יש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. במקרים בהם קיים "ספק שקול", היינו כאשר לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, תידחה התביעה (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (5.5.2013)).
5.בחנתי את העדויות והראיות, שקלתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים, ועל יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה לדחות את התביעה. אבהיר טעמיי;
6.אין מחלוקת כי בעת התאונה רכב התובעת היה בנסיעה. סלע המחלוקת הוא בשאלה האם רכב הנתבעות היה בנסיעה במהלך התאונה וסטה קלות לנתיב נסיעת רכב התובעת, כגרסת נהג התובעת או שמא רכב הנתבעות היה בעצירה ורכב התובעת הוא שסטה לעברו, כפי שגורסת נהגת הנתבעות.
גרסאות הנהגים המעורבים, כל אחד לגרסתו, היו עקביות בעדותם ואחידות לדיווח שנמסר על ידם למבטחים (ת/1, נ/1).
7.נהג התובעת העיד כי במהלך נסיעה איטית בכיוון היציאה מהחנייה, רכב הנתבעות נכנס למתחם החנייה ולאחר שרכב התובעת חלף אותו עם חלקו הקדמי, רכב הנתבעות חלף בנסיעה את רכב התובעת שהוא בהטיה שמאלה בשל כלי רכב שחנו מימינו, ושפשף עם אמצע רכב הנתבעות את הקצה האחורי שמאלי של רכב התובעת (עמ' 1 שו' 21-24 ועמ' 2 שו' 1-3). נהג התובעת חזר בחקירתו הנגדית על כך שרכב הנתבעות היה בנסיעה וחלף את רכב התובעת (עמ' 2 שו' 12).
מנגד נהגת הנתבעות, העידה בעדותה הראשית וחזרה על כך גם בחקירתה הנגדית, שרכב הנתבעות היה בעצירה אחרי כלי רכב ולאחר שרכב התובעת חלף את החלק הקדמי של רכב הנתבעות - שהיה בעצירה היא הרגישה שרכב התובעת מתחכך ברכב הנתבעות. נהגת רכב הנתבעות אישרה שכלי רכב חנו בצורה לא מסודרת במתחם החנייה (עמ' 4 שו' 18-19) אולם הכחישה שהתקדמה בנסיעה אחרי כלי הרכב שלפניה או שסטתה בשל כלי הרכב החונים, וחזרה על כך שרכב הנתבעות היה בעצירה מוחלטת בזמן התאונה.
מכאן שבשאלה האם רכב הנתבעות היה בנסיעה התאונה ומי מכלי הרכב סטה, לפניי גרסה כנגד גרסה ואדרש לבחון האם יש בעדויות או בראיות שהוצגו לתמוך בגרסה זו או אחרת.
8.נהג התובעת העיד כי רכב הנתבעות נטה שמאלה והציג תמונות של מנח כלי הרכב לאחר התאונה (סומנו ת/3). בתמונות נראים כלי הרכב במרחק לא רב זה מזה, אולם לא ניתן לקבוע על יסודן האם רכב הנתבעות הוא שהתקדם בנסיעה בעת התאונה או שמא התמונה מציגה את התקדמות רכב הנתבעות לאחר התאונה כפי שהעידה נהגת הנתבעות, לצורך הורדת ילדיה. מזווית הצילום של תמונות מנח כלי הרכב ובהיעדר סימונים על הכביש בתמונות שהוצגו, לא ניתן גם לקבוע מהתמונות שהוצגו האם רכב הנתבעות נטה שמאלה או אם רכב התובעת נטה ימינה.
9.בחינת עדותו של נהג התובעת מלמדת כי הוא לא ראה את רכב הנתבעות סוטה במהלך התאונה. נהג התובעת אישר שהתאונה התרחשה לאחר שחלף את רכב הנתבעות (עמ' 1 שו' 21). עדותו: "כנראה שהרכב שלה שפשף את הקצה אחורי שמאלי של הרכב שלי" (עמ' 1 שו' 24- ההדגשות לא במקור- א.ב) וכן: "את זה ראיתי אחרי שעצרתי וירדתי" (עמ' 2 שו' 4) ממחישה כי לא ראה את מהלך סטיית רכב הנתבעות בעת התאונה.
10.ואולם, מוקדי הנזק בכלי הרכב מסתברים עם היות רכב הנתבעות בעצירה ורכב התובעת בהטיה ימינה, יותר מגרסת נהג התובעת לנסיעת רכב הנתבעות בהטיה שמאלה.
רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי ניזוק בכנף אחורי שמאלי, כשבתמונות הנזק נראים סימני הפגיעה בקצה הכנף האחורי שמאלי. רכב הנתבעות, על פי עדות נהג הרכב ותמונות הנזק שהוצגו (נ/2) נראה עם סימני חיכוך לאורך צד שמאל מהדלת השמאלית אחורית ועד לכנף אחורית שמאלית. מוקדי הנזק אלה תומכים במסקנה שרכב הנתבעות היה בעצירה, עת שרכב התובעת חלף על פניו בנסיעה כשחלקו הקדמי בהטיה ימינה. אילו רכב הנתבעות היה בנסיעה כשהוא נוטה קלות שמאלה כשרכב התובעת חלף בנסיעה מהכיוון הנגדי את חלקו הקדמי של רכב הנתבעות ורכב התובעת לא סטה מנתיבו, בשים לב לנקודת המגע הראשונה בין כלי הרכב (פינה אחורית שמאלית של רכב התובעת עם אמצע דופן שמאל ברכב הנתבעות) והיות רכב התובעת בנסיעה, החלק האחורי של דופן רכב הנתבעות לא היה מתקרב לרכב התובעת ולא היו נראים סימני פגיעת חיכוך בכנף אחורית שמאלית ברכב הנתבעות וברכב התובעת סביר שהיו נראים סימני חיכוך גם מעל הגלגל האחורי שמאלי, שלא נראים בתמונות הנזק. היעדר סימני חיכוך במוקד זה ברכב התובעת, תומך אף במסקנה כי רכב התובעת היה בהטיה ימינה לאחר שחלף את החלק הקדמי ברכב התובעת, ומכאן סימני הפגיעה בקצה השמאלי אחורי של רכב התובעת, ולא בדופן.
11.רכב התובעת היה בנסיעה בנתיב היציאה מהמתחם, שעל פי עדותה של נהגת רכב הנתבעות החנייה מתעקל ימינה (עמ' 5 שו' 1). גם אם לדברי נהג התובעת נקודת היציאה הייתה מרוחקת כ-30-40 מטרים ממקום התאונה, סביר יותר שהטה את מכוניתו ימינה עם התעקלות הכביש בכיוון נסיעתו, ולאור עדותה של נהגת הנתבעות, הנתמכת בתמונות ת/3 לפיה חלקו האחורי של רכב הנתבעות רחב יותר, רכב התובעת שהיה בנסיעה ובהטיה לא אמד את מרווח הנסיעה מרכב הנתבעות שאת חלקו הקדמי חלף ונצמד אגב כך לרכב הנתבעות שהיה בעצירה, ומכאן התאונה.
11.במכלול נסיבות אלה אני מטילה את האחריות לתאונה על נהג התובעת.