תא"מ 21472-06-15 אגד-אגודה שתופית לתחבורה בע"מ ח.פ 570012377 נ' פחימה ואח'

1.התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בנזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס בבעלותה בתאונה מיום 24.2.14.

2.לטענת נהג האוטובוס, בעת שנסע ברח' זלמן ארן בקרית חיים, הבחין ברכב חונה בנתיב נסיעתו עם הפנים אליו, שמבקש לצאת מחניה המקבילה למדרכה ולבצע פניית פרסה לנתיב השני, ברם מחמת צפיפות בכביש, הרכב לא הצליח לבצע את הפרסה ועל כן חזר בפתאומיות בנסיעה אחורנית ופגע בדופן השמאלי של האוטובוס וגרם לו נזק.

לתמיכה בשאלת הנזק הוגשה חוו"ד שמאי, לפיה עומד הנזק הישיר בסך 3,823 ₪.

עוד מבקשת התובעת לחייב בנזקים עקיפים שנגרמו לה בגין ימי השבתה ובשכ"ט שמאי בו נשאה.

3.הנהג מטעם הנתבע טוען כי תיאור הנסיבות ע"י נהג האוטובוס אינו נכון. על פי עדותו, הוא גר באותו רחוב. ביום התאונה משחזר מענייניו וביקש להכנס לחניה שבביתו, שם יש שער, נזקק לחצות את נתיב הנסיעה הנגדי, או אז עצר, אותת שמאלה ולאחר שסטה מעט לנתיב שמשמאלו, הבחין באופנוע ועל כן עצר והמתין על מנת לאפשר לאופנוע לעבור. האוטובוס הגיע מאחוריו, בכיוון נסיעתו, ניסה להשתחל בינו לבין יתרת נתיב הנסיעה הפנוי, ברם במהלך השתחלותו פגע בו באופן שרכבו נפגע בצד הימני אחורי והאוטובוס נפגע בצד השמאלי אחורי.

4.הצדדים ביקשו לקבל פס"ד על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על סמך שמיעת הנהגים והמסמכים שבתיק.

5.לאחר ששמעתי את הנהגים, עיינתי בחוות הדעת, בתמונות הרכב ובתמונה של הרחוב בו ארעה התאונה (ת/2), כל אחד מהנהגים שרטט את אופן התרחשות התאונה והדגים אותה בעזרת דגמי המכוניות, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את גרסתה וכי האשם בתאונה הוא הנהג מטעם הנתבע.

6.הנהג מטעם הנתבע מתגורר באותו רחוב, ועל פי עדותו הוא הגיע בנסיעה וביקש להכנס לחניה הפרטית שבביתו.

הואיל ואין חולק כי הנהג מטעם הנתבע גר שם ויש לו חניה, הרי שמלכתחילה סיפור נהג האוטובוס לפיו הרכב הפרטי חנה במקביל למדרכה, כפי שאף שרטט ב-ת/2, אינו מסתבר.

אוסיף אף כי גרסת נהג הנתבע הייתה מהימנה לא פחות מגרסת נהג האוטובוס, ומיקומי הנזקים ואופים מתיישבים עם שתי הגרסאות באותה מידה.

לא זו אף זו, גרסת נהג האוטובוס, גם אם הייתי מקבלת אותה כאמינה, מובילה למסקנה כי הוא נהג בפזיזות ולא אפשר לנהג הנתבעת לבצע את אותה פנית פרסה, שהרי לפי גרסתו הוא הבחין בנהג הפרטית מבקש לבצע פניית פרסה ולחצות את הנתיבים ועל כן נעצר על מנת לאפשר לו לעשות כן. ההגיון מחייב כי שעה שתמונת הכביש הייתה ברורה לו בעודו עומד וממתין עם שדה ראיה מספיק, וראה שהרכב הפרטית לא יוכל לבצע את הפרסה מחמת רכבים שחונים בצד השני, אלא יצטרך לחזור בתמרון אחורנית, צריך היה להמשיך ולהמתין ולאפשר לו, בעוד האוטובוס עומד, לחזור אחורנית ולהשלים את התמרון. במקום זאת, אצה לנהג האוטובוס הדרך והוא החל בנסיעה מבלי להתחשב בתנאי הדרך, ומכאן שגם אם גרסתו נכונה - ואינני סבורה שיש להעדיף דווקא את גרסתו על פני גרסת הנתבע - מרבית האשם, כאמור, רובצת לפתחו.

בנסיבות אלו, התובעת לא הרימה את הנטל במידה הנדרשת ועל כן לא הוכחה אשמתו של הנתבע, וממילא אין צורך לדון בגובה הנזק.