מועצה מקומית זכרון יעקב נ' ליבל

ראשיתה של התובענה שלפניי בבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב, אשר הוגשה ע"י התובעת ללשכת ההוצל"פ בחדרה. 

עניינה של התובענה באי תשלום חיובי ארנונה בתקופה שבין שנת 2010 ל- 2013. לשיטת התובעת, החזיק הנתבע תחילה בנכס אשר מספרו במועצה 141180000, והוא ידוע כדירה מספר 1405 במתחם חוות הברון בזכרון יעקב, ולאחר מכן עבר להחזיק את הנכס המופיע ברישומי המועצה כמספר 141330001, הוא דירה מספר 1412 באותו מתחם. לימים תוקן כתב התביעה, בין היתר נוכח העברת ההליך לסדר דין מהיר, ובשים לב להנחות להן לשיטת התובעת היה הנתבע זכאי לאחר שהגיש בקשות מתאימות להכרה בנכותו, לצורך קבלת ההנחות.

בנוסף, ובהמשך ניהול ההליך כאן, הציג הנתבע צו כינוס אשר ניתן בעניינו ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 11522-10-12 מיום 28.10.12. הואיל והחוב אשר נצבר לכאורה לטובת התובעת, בכל הנוגע לתקופה שעד ליום מתן צו הכינוס, הוא חוב בר תביעה שם, הרי שהמחלוקת אשר נותרה לדיון מתייחסת אך ורק לחובות שנצברו במהלך התקופה שמחודש נובמבר 2012 ועד לסיום שנת 2013.

אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהנתבע החזיק בנכסים האמורים, כפי פירוט התובעת באותה תקופה, כך שבנכס המהווה דירה מספר 1405 החזיק הנתבע במהלך התקופה שמנובמבר 2012 ועד חודש פברואר 2013, ואילו בדירה מספר 1412 החזיק הנתבע מחודש מרץ 2013 ועד לסיומה של אותה שנה (לפחות).

ביום 20.12.16 הצהירו הצדדים לפרוטוקול את הדברים הבאים:

"נותרה בינינו מחלוקת בנוגע לשאלה האם ביהמ"ש כאן מוסמך לדון בסוגיית סיווג הנכס והאם זכאי הנתבע לפטור מלא מתשלום הארנונה משנת 2013. אין מחלוקת בנוגע לכך שניתן צו כינוס ביחס לחיובים שעד 28.10.12, וגם אין מחלוקת בנוגע לכך שניתנה הנחה בשיעור של 66%, בגין החיובים של שנת 2013."

בהתאם להסכמות סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

טענות התובעת

לטענת התובעת, הנכסים שבהם החזיק הנתבע בתקופות הרלבנטיות, הם דירות בפרויקט של דירות נופש, אשר נבנה בהתאם להוראות תב"ע שחלה על המקרקעין ואשר מייעדת אותם למלונאות ונופש. לשיטתה, העובדה כי הנתבע בחר להתגורר בדירת נופש באופן הנוגד את יעודה, אין בה כדי לאפשר לו ליהנות מכך ע"י שינוי תעריף הארנונה לדירת מגורים. לשיטתה, שינוי התעריף יש בו כדי להכיר שימוש בלתי חוקי שנעשה במקור.

זאת ועוד – התובעת טוענת כי הנתבע לא הגיש השגה לעניין הסיווג של הדירה, ולו רצה לעשות כן היה עליו לפעול במסלול המיועד לכך, עם פרסום צו הארנונה השנתי מדי שנה בשנה, ולא בביהמ"ש כאשר הוא נתבע בגין אי תשלום הארנונה.

בעניין זה מפנה התובעת להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976, ולמסלול שנקבע שם.

זאת ועוד – התובעת מבקשת להבהיר כי בחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) תשי"ג-1953, נקבע בסעיף 3 כי נכה הזכאי לתגמולים זכאי לפטור חלקי מתשלום הארנונה לא רק על דירת מגורים. לפיכך, יש להעניק פטור כאמור גם למי שמחזיק בדירת נופש, ועל כן לשיטתה העניקה התובעת הנחה לנתבע, על אף שהוא מחזיק בדירת נופש עפ"י סיווגה, ואין ללמוד מהעובדה שניתנה הנחה כאמור, כדי ללמד על הצורך בשינוי סיווג הנכס ועל הסכמה לשינוי כאמור.

לעניין טענות הנתבע בנוגע לזכותו לפטור מלא מתשלום הארנונה בשנת 2013, ביקשה התובעת להפנות לתקנה 14ה לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993, ולתקנה 14ה(2) שם הקובעת כי תינתן הנחה של שני שלישים למחזיק שהוא נכה הזכאי לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב].

נוכח הוראות תקנות אלו טוענת התובעת כי אין להעניק פטור מלא מארנונה בגין דירה מה מתגורר הנתבע הזכאי לתגמולים, והנחה בשיעור של 66% ניתנה.

טענות הנתבע