רובינשטיין נ' כהן

1. ביום 11.11.15 הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל 4 שטרות אשר נמשכו מחשבונו

של הנתבע לפקודת התובעת וחוללו בציון ניתנה הוראת ביטול. אין מחלוקת כי אחד השטרות על סך 5,000 ₪ זמן פרעון 26.9.15 ניתן כשטר ביטחון להבטחת תשלום קנסות שיושתו על רכבי הנתבע בתקופה בה יופעלו כמוניות באמצעות הזכויות הציבוריות של התובעת.

שלושת השטרות הנוספים , על סך 1,475 ₪ כל אחד , ניתנו בגין שכירות חודשית של זכות ציבורית ומועדי פירעונם 25.8.15, 20.9.15 ו-25.9.15. בהחלטתי מיום 25.12.16 אישרתי לתובעת לצרף לתיק שישה שטרות נוספים על סך 1,475 ₪ כל אחד שמועדי פירעונם בחודשים 10/15-12/15.

2.ביום 28.12.15 , בטרם היה הנתבע מיוצג על ידי עורך דין, הגיש הנתבע התנגדות לביצוע שטר. נטען כי ביום 31.12.14 חתם הנתבע על הסכם עם התובעת להשכרת זכות ציבורית מס' 8022 למונית שמספרה 8702525 במשך שנה. הרישוי השנתי (טסט) של המונית פג ביום 9.3.15. הנתבע לא קיבל מהתובעת רישיון רכב חדש. בירור שערך הנתבע במשרד הרישוי העלה כי הזכות הציבורית הנ"ל הופקדה במשרד הרישוי ביום 16.9.14 כשהיא צמודה למונית מס' 8342425. בעל המונית הקודם לא שילם מכס ולכן הנתבע לא יכול לקבל רישיון רכב חדש למונית שלו. ביום 1.7.15 הודיע משרד התחבורה לתובעת כי למונית אין טסט. הנתבע פרע את השיקים בגין דמי השכירות של הזכות הציבורית עד חודש יולי 2015 , למרות שהמונית לא עבדה מחודש מרץ 2015. בחודש ספטמבר 2015 דאגה התובעת לכך שבעל המונית הקודם ישלם את המכס על הרכב שברשותו. הצדדים נפגשו במשרד הרישוי ביום 6.9.15 והסדירו קבלת רישיון רכב חדש , אך התובעת לא הסכימה לתת לנתבע את רישיון הרכב והפקידה אותו במשרד הרישוי.

3.ביום 2.2.16 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. נטען כי הנתבע מסר לתובעת את השטרות שהוגשו לביצוע במקור בתמורה להשכרת שתי זכויות ציבוריות שמספרן 4717 ו-8022. זכות הציבורית 8022 הועברה לנתבע על ידי חמודי נעראני (להלן: "חמודי") אשר שכר את הזכות מהתובעת קודם לכן. חמודי הביא את הנתבע כדי שימשיך לשכור את הזכות הציבורית במקומו. ביום קבלת הרישיון, 5.10.14 , היה ידוע לנתבע כי הרישיון תקף לשישה חודשים לפי החוק. חמודי היה צריך להרכיב זכות ציבורית אחרת על המונית מספר 8342425 שהייתה ברשותו בעבר או לחלופין לשלם מכס ולהפוך את המונית לרכב פרטי. הנתבע לא שילם את אגרת הרישוי ונושא במלוא האחריות לכך שלא קיבל רישיון רכב חדש. בין הנתבע לבין חמודי היה סכסוך כספי בנוגע למונית ולכן הנתבע לא קיבל את רישיון הרכב במועד. התובעת היא זו ששלחה לנתבע את המסמכים ממשרד הרישוי בהם צוין כי הרכב ללא טסט. בשל אי תשלום דמי השכירות עבור הזכות הציבורית בחודש אוגוסט 2015 ואילך נאלצה התובעת להפקיד את רישיון הרכב במשרד הרישוי בחודש ספטמבר 2015. הנתבע המשיך לנסוע במונית אותה הפעיל באמצעות הזכות הציבורית 4717 ואף קיבל דוחות אותם נאלצה התובעת לשלם . הנתבע לא הוריד את הזכות הציבורית מהרכב הקודם והמשיך להפעיל שתי מוניות עם הזכות הציבורית 4717 בניגוד לחוק . הזכות הופעלה גם באמצעות רכב מס' 9049025 ששייך לשמעון אסולין . התובעת הגישה בעניין זה תלונה במשטרה .

4.ביום 30.5.16 התקיים דיון בהתנגדות במסגרתו נחקר הנתבע על תצהירו . הנתבע הדגיש

כי ההתנגדות שלו מתייחסת רק לזכות 8022 . במענה לשאלה כיצד מתיישבת טענתו של הנתבע לפיה המונית עומדת בחניה עם דוחות שניתנו ע"י עירית חיפה , השיב הנתבע כי קיבל

התראות לפנות את המונית כגרוטאה. במענה לשאלה מדוע אינו מחזיר את הכובע והמונה לתובעת כדי שתוכל להמשיך ולהפעיל את הזכות הציבורית , השיב הנתבע כי על התובעת להחזיר לו את דמי השכירות ששילם עבור החודשים בהם הרכב עמד. בהמלצת בית המשפט הסכימה התובעת לקבלת ההתנגדות והתיק נקבע להוכחות ליום 15/11/16.

5.ביום 10/8/16 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית. נטען כי הנתבע הוא נהג מונית ובעל מונית, המשכיר בעצמו זכויות למוניות ומכיר היטב את הליכי הרישום במשרד הרישוי. כבר במעמד העברת הזכות הציבורית 8022 מחמודי לנתבע, הובהר לנתבע כי הזכות הציבורית עודנה משויכת לרכב הקודם של חמודי במשרד הרישוי. הנתבע ידע כי רישיון הרכב ניתן לו לחצי שנה עד להסרת הזכות מהרכב הקודם לאחר שחמודי ישלם את המכס או עד שתירשם זכות אחרת על הרכב. ביום 1/7/15 קיבלה התובעת מכתב ממשרד התחבורה לפיו רכב מס' 8702525 לא עבר טסט ולא שולמה אגרה. התובעת הודיעה לנתבע בפקס כי עליו לטפל בנושא ובתגובה הנתבע ביטל את השיקים. לאחר בירור עם משרד התחבורה ועם המומחה מטעם התובעת אלכס אקסלרוד (להלן: "אקסלרוד") התברר כי הרכב של חמודי מונע מהנתבע לחדש את רישיון הרכב שלו. לאחר שהדבר התגלה , פנתה התובעת לחמודי אשר שילם את המכס והסיר את המחסום מפני חידוש רישיון הרכב. לאחר ניסיונות רבים הצליחה התובעת ליצור קשר עם הנתבע אשר ביקש להיפגש במשרד הרישוי. התובעת סברה כי הנתבע מעוניין לשלם את הדוחות שצבר. ביום 10/9/15 התקיימה פגישה בין הצדדים בנוכחות אקסלרוד וניתן לנתבע טופס טסט לשנה עבור הרכב. הנתבע הפר את החוזה בטענה שהרכב שלו לא תקין ולכן אינו מעוניין לשלם עבור שתי הזכויות הציבוריות של התובעת. עד מועד הגשת התצהיר הנתבע לא החזיר לתובעת את הכובע והמונה של זכות 8022. בשל כך נאלצה התובעת לקנות מונה וכובע חדש בעלות של 700 ₪. הזכות הציבורית 4717 מורכבת על רכב מס' 9049025. רכב זה ביצע עבירות בגינן ניתנו דוחות חנייה על ידי עיריית חיפה. התובעת דרשה מהנתבע לשלם את הדוחות אך הנתבע לא עשה כן ונצבר כפל קנס. ביום 4/2/15 מכר הנתבע את הרכב 9049025 לשמעון אמסלם (להלן: "שמעון") מבלי לבצע העברת בעלות במשרד הרישוי, תוך המשך שימוש בזכות הציבורית 4717. במקביל רשם הנתבע את הזכות 4717 גם על רכב 1764025 תוך ניצול האפשרות לרשום זכות ציבורית על שני רכבים שונים למשך חצי שנה. רק ביום 26/1/16 הסכים הנתבע לשחרר את הזכות הציבורית 4717 לתובעת. הנתבע טען כי אינו יודע למי מכר את הרכב , אך לאחר בירור גילתה התובעת כי הנתבע עובד עם הקונה באותה תחנת מוניות. ביום 1/12/15 הפקידה התובעת את רישיון הרכב מס' 1764025 במשרד הרישוי כי לרכב הזה לא היה טסט , מה שלא מנע מהנתבע להמשיך ולעבוד עם הרכב. בשל כך, הגישה התובעת תלונה במשטרה.

6.ביום 26/10/16 הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית. הנתבע טען כי ביום 5/10/14 נפגש עם התובעת במשרד הרישוי וקיבל רישיון לרכב 8702525 שהינו בתוקף עד ליום 9/3/15. מספר ימים לפני מועד פקיעת הרישיון, הפנה הנתבע את תשומת ליבה של התובעת כי הוא צריך רישיון רכב. בירור שערך הנתבע במשרד הרישוי העלה כי הוא לא מקבל רישיון לרכב 8702525 כיוון שביום 16/9/14 הופקד הרישיון של רכב מס' 8342425 , אליו הוצמדה הזכות הציבורית 8022. התובעת לא טיפלה בתשלום המכס על ידי חמודי. הנתבע לא יכול היה לטפל בעניין זה שכן התובעת צריכה לדאוג לכך. רק לאחר שהנתבע ביטל את השיקים בגין הזכות הציבורית, פנתה התובעת לחמודי כדי שישלם את המכס והעניין טופל. בחודש אוקטובר 2015 נפגש הנתבע עם התובעת במשרד הרישוי. התובעת הפקידה את הרישיון של הרכב מס' 8702525 והפסיקה את ההסכם בין הצדדים ביוזמתה בטענה שהנתבע לא משלם. הרכב 9049025 נמכר לשמעון. ביום 4/2/15 נפגשו הצדדים ושמעון במשרד הרישוי על מנת להפקיד את רישיון הרכב לרכב זה. בנוסף בוצעה העברת בעלות לרכב 1764025 אשר נרכש באותו זמן. שני הרכבים הנ"ל לא עבדו על אותה זכות ציבורית. נספח 5 לתצהיר התובעת אינו רישיון רכב המשמש לעבודה במונית אלא רישיון כתום המעיד על כך שהרישיון הכחול המשמש לעבודה הופקד. שמעון מפעיל את המונית באופן עצמאי ואין לנתבע כל קשר איתו. לכן כל החיובים לכביש 6 החל מיום 4/2/15 הם באחריותו של שמעון ולא באחריות הנתבע.

7.ביום 15/11/16 התקיים דיון הוכחות אליו הגיעה התובעת ביחד עם אקסלרוד. הנתבע התנגד לבקשת התובעת להעיד את אקסלרוד ללא תצהיר עדות ראשית ולכן התקיימה למעשה ישיבה מקדמית במקום ישיבת הוכחות. ב"כ התובעת ביקשה וקיבלה צו לחברות הסלולר על מנת להציג שיחות ומסרונים בין הצדדים. נקבע כי תצהירו של אקסלרוד יוגש עד 15/12/16. הנתבע חויב להעביר העתק המסרונים שלו לבית המשפט ולב"כ התובעת עד ליום 1/1/17.