תא"מ 19897-01-15 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ ואח' נ' עודד ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש (רכב), לפיה טוענת התובעת כי ביום 13/6/14, עת עמד רכבה בחנייה בסמוך לביתו של נהג הרכב, סטה מנתיב נסיעתו נהג רכב הנתבע והתנגש ברכבו. התובעת פנתה לנתבע, והגם שזה אינו מכחיש את אחריותו לנזקים הנתבעים על ידה, מסרב הוא לפצות את התובעת בגין נזקיה.

2.הנתבע טוען, כי הוא אכן הבעלים הרשום של הרכב אך לא היה הנהג שנהג ברכב במועד קרות התאונה אלא צד ג' 1, אשר אינו משתף עמו פעולה ואינו יכול לזכור את המקרה למעט אירוע שבו נגרם נזק קטן מאד של שפשוף בלבד. הנהג אף חתום כלפיו על אחריות לרכב לכל נזק עקב תאונה. לטענתו, כיסוי האירוע על ידי חברת הביטוח נדחתה בשל גילו של הנהג, בעוד שהוא ביקש באופן ברור לבצע פוליסה המתאימה לנהג, ומכאן שסוכן הביטוח ו/או חברת הביטוח התרשלו בעניין. בשל כך, וכן משהנהג לא בדק את פוליסת הביטוח ברכב המתאימה לגילו, הגיש הוא הודעה לצד שלישי כנגד הנהג, סוכן הביטוח וחברת הביטוח.

3.צד ג'1 טוען, כי אכן נהג ברכב הנתבע ואף שיתף פעולה עם הנתבע ומסר לו את הפרטים הידועים לו והקשורים לתאונה. לטענתו, רכב התובעת עמד במקום אסור המסומן אדום לבן ומפריע לנסיעה בנתיב. רכבו סטה קלות לכיוון רכב התובעת והנזק שנגרם היה נמוך משמעותית מהנזקים הנתבעים. הנתבע אינו זוכר כי חתם על מסמך המעביר את אחריות המעביד אליו ובכל מקרה היה זה בכפוף להיות הרכב מבוטח בביטוח צד ג' המותאם לגילו. הנתבע ביקש מסוכן הביטוח, צד ג'2, לבצע פוליסת ביטוח אשר מתאימה לגילו של הנהג. בשיחת טלפון עם נציגת סוכן הביטוח מסר צד ג'1 את פרטיו האישיים לרבות את תאריך הלידה שלו והיה לו ברור מעל לכל ספק כי קיימת פוליסת ביטוח לרכב.

4.צד ג'2 טוען, כי לנתבע הונפקה פוליסה המכסה כל נהג מגיל 24 ומעלה והמחזיק ברישיון נהיגה יותר משנה, כפי שהנתבע ביקש. הנתבע שינה את גיל הנהג מ-30 ל-24 לאחר שברר עם פקידת הסוכן את עלות הפוליסה ובחר בזולה יותר.

5.צד ג'3 טוען, כי לאירוע ולנהג הרכב הנתבע אין כיסוי ביטוחי וזאת בשל נהיגת נהג לא מורשה ברכב על פי הפוליסה שהופקה לנתבע. בעת התאונה היה הנהג ברכב הנתבע צעיר מגיל 24 ואילו הפוליסה הופקה לנהג שגילו 24 שנים ומעלה, לפי בקשת הנתבע.

דיון והכרעה

6.בדיון שנערך בפני ביום 17/5/16, ולפי הסכמת הצדדים, ניתן כנגד הנתבע פסק דין על מלוא סכום התביעה, תוך שהוסכם כי יעוכב ביצועו עד להכרעה בהודעה לצדדים השלישיים. לפיכך, כל שנותר הוא להכריע במחלוקת שהתגלעה בין הנתבע לבין הצדדים השלישיים ביחס לתוקפו של הכיסוי הביטוחי והאחריות לנזק שנגרם בתביעה זו.

7.ראשית, מצאתי לקבל את טענת הנתבע כי החתים את הנהג, צד ג'1, על טופס התחייבות לכל נזק שיגרם לרכב שבו עשה שימוש הנהג במסגרת עבודתו אצל הנתבע. אמנם, צד ג'1 טען, כי לא זוכר מתי חתם הוא על מסמך זה אם בכלל, אולם, לא שלל כי זו היא חתימתו על המסמך או כי התבקש לחתום על מסמך שכזה. מהתרשמותי מחקירת צד ג'1 נראה היה, כי זה זוכר היטב פרטים אחרים אודות התאונה ועריכת הביטוח אולם מסרב לקבל ולהזכר כי חתם על מסמך התחייבות כלפי הנתבע. לפיכך, אין אלא לקבל כעובדה את הטענה כי צד ג'1 חתם על מסמך ההתחייבות כלפי הנתבע וקבלת אחריות לנזקים שיגרמו כתוצאה מהשימוש ברכב הנתבע. אלא שאחריות זו הינה אך ורק בהתבסס על ידיעת הצדדים באשר לקיומו של ביטוח צד ג' לרכב הנתבע ומעבר לכיסוי הביטוחי הניתן על ידי חברת הביטוח, שכן שני הצדדים אישרו כי הנתבע אכן ערך ביטוח לרכב הנתבע ואף העביר בשיחת טלפון את פרטיו ותאריך לידתו של צד ג'1 לידי נציגת סוכן הביטוח. יוצא איפוא, כי צד ג'1 נטל על עצמו אחריות לכל נזק לנתבע הנובע מהשימוש ברכב ושמעבר לכיסוי הביטוחי שנערך ביחס לרכב זה והמוענק על ידי חברת הביטוח. דהיינו שאין האחריות ניטלת ביחס לחובות שבדין המוטלות על בעל הרכב והפוליסה באין כיסוי ביטוחי לרכב כתוצאה ממעשיו או מחדליו של הנתבע, ולפיכך, במקרה של תאונה, צד ג'1 חשוף לסכום ההשתתפות העצמית שהנתבע יכול ויחוב בה כלפי חברת הביטוח, ככל שימצא כי הכיסוי הביטוחי היה או צריך היה להיות בתוקף מבחינתו של הנתבע.

8.באשר לאחריות צד ג'1 לעניין הכיסוי הביטוחי, לא מצאתי לקבל את הטענה לפיה היה צד ג'1 חב כלפי הנתבע, שהוא המעביד ובעל פוליסת הביטוח, באחריות לבדיקת מסמכי הביטוח. הן הנתבע והן צד ג'1 הבהירו היטב כי ערכו הם שיחת ועידה עם פקידת סוכן הביטוח ובמסגרתה מסר צד ג'1 את פרטיו לרבות תאריך לידתו לצורך הנפקת פוליסה מתאימה לתנאיו הוא, ומכאן כי רשאי היה הוא להסתמך על כך ועל עמדת המעביד ובעל הרכב – הנתבע – כי בטרם תחילת עבודתו ונהיגתו ברכב מונפקת לו פוליסת ביטוח מתאימה, וכל האחריות בעניין זה מוטלת לפתחו של המעביד ועורך פוליסת הביטוח. די בכך כדי שתוסר כל אחריות מבחינתו של צד ג'1 באשר לסוג הכיסוי הביטוחי שהונפק בפועל, בין אם במתכוון על ידי הנתבע ובין אם בשוגג על ידי סוכן הביטוח. פוליסת הביטוח נערכה לטובת ועל שם הנתבע כמעסיק ובעל הרכב, וזו נערכה ותוקנה בהפרש של כארבעים דקות על ידו. יתר על כן, כוללת היא את שנת הלידה של הנהג הצעיר ביותר כשנת -1990 בביטוח החובה, ובפוליסה אף מצוין במפורש שהיא מוגבלת לנהג מגיל 24 ומעלה. לפיכך, מן הדין היה כי הנתבע, שהפוליסה וביטוח החובה הונפקו על שמו, ונשלחו אליו באופן אישי, יוודא בעת קבלת העתק מתעודת הביטוח המשולמת והפוליסה שנשלחה לו, כי אלו אכן מותאמות לצרכיו ולנהגים העושים שימוש ברכב מטעמו, ומשלא עשה כן, כפי שאף העיד בחקירתו בפניי, הרי שהפר הוא את חובתו שלו כלפי עצמו וכלפי עובדיו, ואם אכן בדק את הפוליסה – אז מקל וחומר- שנטל הוא סיכון בנותנו לנהג מתחת לגיל 24 שנים לעשות שימוש ברכב, ולפיכך נתפס כמסכים ונושא הוא באחריות לסוג הפוליסה שהונפקה לו בפועל ואין הוא אלא מושתק מלטעון אחרת.