תא"מ 19839-03-14 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' טבול ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 1,676 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.12.2010, בין כלי רכב מ"ר 22-438-72 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 97-492-36 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי כתוצאה מן התאונה נגרמו לרכבה נזקים שבגינם היא פיצתה את מבוטחה בסך של 93,469 ₪, אלא שלטענתה, הנתבעת הכירה באחריותה לקרות האירוע רק בחלק אותה ושיפתה את התובעת בסך של 91,942 ₪. כך שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת תשלום ע"ס 1,527 ₪, כאשר סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 1,676 ₪.

3.מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת דרשה הימנה במכתב הדרישה שלה תשלום של 92,825 ₪ והנתבעת שילמה לה מתוכו סך של 91,942 ₪, כך שההפרש שנותר לתשלום, כביכול הוא 883 ₪ ולא כפי שטוענת התובעת. לטענת הנתבעת, הפרש זה נובע מסכום אגרת הרישוי שיש לקזז מאחר שהתובעת זכאית להחזר יחסי של עלות אגרת הרישוי ממשרד הרישוי, וכן מריבית שדרשה התובעת ושהנתבעת אינה אמורה לשלם וכן מתשלומים שהתובעת נשאה בהן שאינם ברי שיבוב (כגון תשלום לחברת מידע כלכלי בע"מ, תשלום לחברת מדיטון בזק מידע רפואי בע"מ ותשלום לחוקר פרטי שאול טולדנו אשר התובעת כלל לא דרשה במכתב הדרישה). משכך, טוענת הנתבעת כי לא קיימת לתובעת עילת תביעה בגין הוצאות אלו ודין התביעה להידחות.

4.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ועל האחריות בגין קרות התאונה, והנתבעת כבר שילמה לתובעת את סכום שאינו שנוי במחלוקת. ברם, הצדדים חלוקים באשר לזכותה של התובעת לתבוע הפרשים בגין הוצאות נלוות שהוצאו בקשר לתובענה.

5.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים על צורפותיהם ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מסקנתי זו מבוססת על סמך הנימוקים הבאים: