תא"מ 19567-12-14 הכט אפרים 2002 בע"מ נ' בונה בענה בע"מ ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים:

1. עניינה של התביעה שלפניי בדרישה לתשלום בסך של 57,845 ₪, עבור מוצרים שונים שסיפקה התובעת לנתבעת 1, בהתאם לחשבוניות מס ותעודות משלוח.

2.התובעת 1 הינה חברה העוסקת בתחום הבנייה ומספקת מוצרים בתחום זה.

3.הנתבעת 1 הינה חברה אשר רכשה את המוצרים מהנתבעת 1 והנתבע 2 שהינו בעליה, חתום כנטען בכתב התביעה על כתב ערבות להבטחת התחייבויות הנתבעת 2.

4.לטענת התובעת, במהלך שנת 2014 רכשה הנתבעת 1 מהתובעת מוצרים שונים וחוייבה בהתאם לחשבוניות מס ותעודות משלוח בסך כולל של 57,752 ₪ (נומינאלי). עובר לתחילת אספקת המוצרים, הגיע נציג התובעת, מר סער פאר, למשרדי הנתבעת 1, שם פגש בנתבע 2, באחיו- חסן ובן אחותו. בפגישה זו מולא טופס "כרטיס פרטי לקוח", וכן כתב הערבות, ושניהם נחתמו על ידי הנתבע 2 בצירוף חותמת הנתבעת 1 ובנוכחות נציג התובעת. החתימות בשני המסמכים זהות למראית עין וחלק מהן מופיעות גם על גבי תעודות המשלוח. נציג התובעת אף צילם את תעודת הזהות של הנתבע 2, באמצעות הטלפון הסלולארי שלו. במסגרת הפגישה נמסר לנציג התובעת כי אחיו של הנתבע 2 מתעסק בהזמנות. לאחר ביצוע חלק מההזמנות נמסר לידי התובעת שיק משוך על ידי עו"ד כיאל מוחמד (שהינו ב"כ הנתבעים), ע"ס של 22,750 ₪. השיק הופקד וחזר. התובעת הדגישה כי חרף הטענה בדבר זיוף מסמכים הערבות ותעודות המשלוח, לא הוגשה תלונה במשטרה ע"י הנתבע 2 ו/או לא הוצגה אסמכתא להגשתה. התובעת מדגישה כי חתימת הנתבע 2 הוכחה גם ללא צורך בחוו"ד דעת גרפולוגית וזאת נוכח עדות הנציג מטעמה שנכל בעת החתימה על המסמכים וכן עדות הנתבע 2 אשר אישר וזיהה את חתימות אחיו חסן על גבי תעודות המשלוח. הנתבע 2 לא המציא דוגמאות חתימה שלו על מנת שניתן יהיה לבסס טענתו בדבר זיוף חתימתו. הנתבעים אף לא המציאו מסמכי הנהלת חשבונות כדי לנסות ולסתור הטענה כביכול אין להם כל חיוב כספי כלפי התובעת. התובעת אף הביעה התנגדות להרחבת חזית אסורה שבוצעה על ידי הנתבעים במעמד הדיון ולפיה ההזמנות בוצעו לכאורה על ידי אחיו של הנתבע 1 וכי ישנו סכסוך ביניהם. עוד יצויין כי התובעת העלתה טענות מקדמיות פרוצדורליות שונות ובגינן ביקשה לחייב בהוצאות , לרבות בגין אי הגשת תצהיר מאומת ע"י עו"ד, אי צירוף רשימת מסמכים לכתב ההגנה ואיחור בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים.

5.לטענת הנתבעים, כפי שנטען בכתב ההגנה, הנתבע 2 לא התחייב כלפי התובעת, לא במישרין ולא בעקיפין, והחתימה על גבי כתב הערבות הינה מזוייפת והנתבע 2 אינו יודע את מקורה. כמו כן, הנתבעים לא הזמינו ואף לא קיבלו כל סחורה לידיהם והתובעת נפלה קורבן למעשה מרמה מכוון על ידי מאן דהו. במסגרת הדיון שהתקיים הועלתה על ידי הנתבעים גרסת הגנה אחרת ולפיה, ישנו סכסוך בין הנתבע 2 ואחיו חסן. הנתבע 2 לא היה מודע למה שהתרחש, וכי ההזמנה בוצעה על ידי אחיו של הנתבע 2 או על ידי מאן דהו. חתימתו של הנתבע 2 זוייפה על גבי כרטיס הלקוח וכתב הערבות וכמו כן תעודות המשלוח אינן חתומות על ידי הנתבע 2, וחלק מתעודות המשלוח אינן חתומות.

דיון והכרעה:

6.אתייחס תחילה לטענה בדבר הרחבת חזית אסורה. על פי הכלל בדבר איסור הרחבת חזית, אסור לבעל דין להעלות טענות החורגות מגדר המחלוקת, כפי שזו נקבעה בכתבי הטענות של הצדדים, וזאת אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אלא אם כן נתן בעל הדין שכנגד הסכמתו לכך, במפורש או מכללא.

כך, במסגרת ע"א 1653/08 סמיון ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו ביום 14.7.2011) נדון על ידי בית המשפט העליון ערעור על פסק דין, במסגרתו נדחתה תביעת המערער לביטול משכנתא. פסק דינו של בית המשפט העליון מוקדש כמעט כולו לשאלת הרחבת החזית, תוך עמידה מפורטת על התכליות העומדות בבסיסו של כלל זה. בין היתר, נקבע על ידי בית המשפט העליון כדלקמן:

"בל נשכח כי שני צדדים להליך האזרחי. הגיונו של הכלל בדבר שינוי החזית נתחם בשאלת הפלוגתות שהעלו הצדדים בתחילת הדיון, ובצורך לשמור על אינטרס הצד שכנגד, שהכין את מסלול טיעונו בהתאם לטענות שהעלה יריבו. עוד עולה החשש ממצב בו בהיעדר הכלל בדבר שינוי חזית, יתגוננו צדדים מפני טענה שכלל לא הועלתה כנגדם, וכך עלול שיוענק לתובע יתרון בלתי הוגן, שייהנה מיצירתיות חברו."

7.הנתבעים טענו במסגרת כתב ההגנה (ר' סעיפים 7-8) כי הנתבע 2 לא התחייב מעולם לתובעת לא במישרין ולא בעקיפין, החתימה על כתב הערבות הינה חתימה מזוייפת והוא אינו יודע את מקורה. עוד נטען כי הנתבעים לא הזמינו ולא קיבלו כל סחורה לידיהם מהתובעת.