תא"מ 19465-08-14 סלימן נ' שוקר ואח'

1.רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים, בעת שהתובע התכוון לבצע פניית פרסה, ונעצר כאשר הוא חוסם את נתיב הנסיעה השמאלי מבין השניים ברחוב שבזי בראש העין.

2.התובע טען כי החל לפנות שמאלה, במקום שמותר לבצע פניית פרסה, ונעצר על מנת להמתין שהתנועה בכוון הנגדי תאפשר לו להשתלב בכביש, לאחר שעמד דקה ויותר, נפגע לפתע מרכב הנתבע שהגיע מאחוריו.

3.הנתבע טען כי נסע בנתיב השמאלי ולפתע "חתך" לפניו רכב התובע מצד ימין, חסם את נתיב נסיעתו, וחרף נסיונו לסטות להימנע מהפגיעה, פגע ברכב הנתבע.

3.לאחר ששמעתי את עדויות שני העדים ועיינתי בתמונות הנזק ובתמונות מקום התאונה, וכן בהודעות הנהגים למבטחות, מצאתי כי גרסתו של הנתבע עדיפה על פני זו של התובע.

4.המסקנה אליה הגעתי נעוצה בראש ובראשונה בכך שרכבו של התובע נעצר בנתיב השמאלי כאשר הוא חוסם את כל נתיב הנסיעה, וחלקו האחורי נושק לקו המפריד בין נתיב נסיעה זה לנתיב הימני. מצב זה של הרכב תואם לפניה שמאלה מהנתיב הימני ולא לפניה מתוך הנתיב הנסיעה השמאלי. לענין זה אישר התובע במהלך הדיון כי "ייתכן שעשיתי 'גניבה' גדולה של הנתיב מימין כדי לקחת את הפרסה בקשת רחבה" (עמ' 3 שורה 3). פניה כזו יכולה הייתה להצטייר בעיני הנתבע כרכב שהגיע מהחניה מצד ימין.

5.הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים - שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

במקרה דנן, לא ניתן להעדיף את גרסת התובע על פני זו של הנתבע, שכן מקום עצירתו של רכב הנתבע תואם את הגרסה שמסר לפיה ניסה לחמוק מפגיעה וסטה שמאלה.

מנגד, הסיבה שנתן התובע למרווח הגדול שקיים בין מקום עצירת רכבו לבין קצה אי התנועה בכוון נסיעתו, אינו מתיישב עם ההסבר שסיפק לענין זה, שכן מדובר ברכב פרטי אשר בזווית פנייתו לא נראה שאינו מסוגל להשלים פניית פרסה מדרך רחבה שאי תנועה חוצה את ארבעת נתיביה, גם אם יעשה כן בצמוד לסיומו של אי התנועה.

המרחק האמור מאי התנועה, בו החל התובע לבצע את הפנייה, מתיישב עם גרסת הנתבע לפיה, בנתיב הנסיעה הימני, כפי שעולה מהתמונות, חונים כלי רכב, לרבות כאלה שחונים מול המכולת הנמצאת במקום, מרחק קצר מאוד לפני הצומת. בנסיבות אלו, לא מן הנמנע כי התובע, שלא ידע להסביר מאיפה הגיע באותו יום, עצר לרכב לבצע רכישה במכולת וביקש משם לצאת לכוון הנגדי תוך כדי ביצוע פניית פרסה, כפי שטוען הנתבע.

6.לאור האמור, אני דוחה את התביעה.

7.אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע 1 הוצאות התייצבותו לדיון בסך 400 ₪, וכן לשלם לנתבעת 2 שכר טרחת עו"ד בסך 1,838 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.