תא"מ 17694-01-13 מרכז הפלסטיקה והגומי לישראל בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

זוהי תביעה על סך 14,430 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת ביום 11.6.2012 על ידי רכב בבעלות צד ג' 1 ו - 2 , שהיה נהוג על ידי הנתבע, ומבוטח על ידי צד ג'3 (להלן יכונו, למען הנוחות, לוי, נובלה ושירביט).

מר שמואל קניג, מטעם התובעת, העיד כי ביום 11.6.12 רכב מס' 76-234-68 חנה בחניון הבית המשותף ברחוב מנחם בגין 3 ברמת-גן, כאשר רכב בבעלות נובלה מס' 95-145-20, שהיה נהוג ע"י הנתבע, פגע ברכב התובעת מספר פעמים וגרם לנזקים נזק לרכב בסך של – 13,502 ₪, שכ"ט שמאי בסך של – 928 ₪).

התובעת טענה כי הנתבע גרם לנזקים במתכוון בשל סכסוך בינו ובין מנהל התובעת ואף הוגשה תלונה במשטרה על כך.

הנתבע אינו מכחיש את אחריותו לנזקים אך שולל את הטענה כי מדובר בנזק בזדון, והוא טען כי מדובר ברשלנות בלבד בין היתר מאחר והרכב בו נהג, אשר ניתן לו ברשות לוי, היה ישן וקשה לתפעול ונהיגה.

הנתבע שלח הודעה לצדדים השלישיים שלעיל בטענה כי מדובר במקרה החוסה תחת פוליסת הביטוח שהנפיקה שירביט וכי לוי נמנע מהפעלת הביטוח אצל שירביט עקב סכסוך ונקמנות אישית בינו לבין הנתבע.

שירביט אשר ניהלה את הגנתה שלה ושל יתר הצדדים השלישיים טענה כי דין ההודעה כנגדם להדחות שכן מדוברבמקרה שנגרם במתכוון ועל כן אינו מזכה בתגמולי ביטוח.

בתחילת הדיונים בתיק התברר כי הוגש כתב אישום כנגד הנתבע בבית המשפט השלום בתל אביב אם כי תוכן כתב האישום לא הוגש ולא ידוע באילו סעיפי עבירה הואשם הנתבע. יחד עם זאת הבנתי מהם כי מדובר בכתב אישום ביחס למעשים הנדונים בכתב התביעה, קרי גרימת חבלה במתכוון לרכב התובעת. הצעתי לצדדים להמתין לתוצאת אותו הליך שכן אילו היה מורשע הנתבע היה בכך כדי לתרום או לסיים את בירור המחלוקת בינו לבין צדדי ג' בשאלה האם מדובר במקרה מכוון או לא. ביום 3.12.14 הודיעה התובעת כי שברשותה בוטל כתב האישום ועל כן הוריתי על המשך ההליכים בתיק שבפניי.

כאמור, אין חולק כי הנתבע אחראי לנזקים ברכב התובעת. ברוח זו, בדיון שהתקיים ביום 28.2.16, הסכימו כל הצדדים כי יינתן פסק דין כנגד הנתבע ולפיו הוא אחראי לתאונה (בהיבט הנזיקי) אך פסק הדין לא יוצא לפועל עד אשר תוכרע המחלוקת בין הנתבע לבין צדדי ג'. בית המשפט נתן להסכמה זו תוקף של פסק דין.

מכאן, שהמחלוקת שבה נותר לדון הוא בטענת שירביט האם מקרה הביטוח נגרם במתכוון.