חיוב נהג מונית לפצות נוסעת עוורת בשל סרובו להסיעה בלווי כלב נחייה

הנתבע עובד כנהג מונית. במועדים הרלבנטיים לתביעה עבד במוניות גבעת שאול. הגב' א. ד.עיוורת ומתגוררת בגבעת שאול, הזמינה מונית ממוניות גבעת שאול ביום 22.1.12. מדובר היה ביום גשום וסוער, כפי שעלה מהעדויות שנשמעו בהליך. סדרן חברת המוניות שלח את הנתבע לבצע את הנסיעה ואולם הוא לא ביצע אותה ונסע מהמקום. התובעת – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – הגישה את התביעה שבפני שכן, לפי טענתה, שנסמכת על טענות הגב' ד.ומי שהיה נוכח איתה באירוע, סירובו של הנתבע לבצע את הנסיעה נבעה מכך שהגב' ד. עיוורת והיתה עם כלב נחיה, כאשר הנתבע אמר שהמונית שלו חדשה והוא לא מוכן לקחת בה את הגב' ד.עם כלב הנחיה. התובעת טוענת כי בכך הפר הנתבע את הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשמ"ח – 1998 (להלן : "חוק השוויון") לפיכך ביקשה לחייב את הנתבע בתשלום הפיצוי שנקבע בחוק לשוויון ללא הוכחת נזק בסך 62,000 ₪ (סעיף 19 נא לחוק השוויון).

הנתבע טוען כי אמנם הוזמן לבצע נסיעה מכתובתה של הגב' ד.ואולם כשהגיע למקום מי שפנה אליו היתה גב' אחרת (מאוחר יותר התברר לו שמדובר בגב' שוקרון שעוזרת לגב' ד.) כשבידיה אמבט פלסטיק גדול שלא יכול היה להיכנס למונית. לכן, לטענתו, הוא לא ביצע את הנסיעה ולא בשל כך שהגב' ד.היתה מלווה בכלב הנחיה.

הנתבע טוען כי בעבר הסיע את הגב' ד.יותר מפעם אחת עם כלב הנחיה, לכן הטענה לפיה סרב לבצע הסעה זו בשל כך שהגב' ד.היתה עם כלב נחיה אינה נכונה.

העידו בפני מטעם התובעת, הגב' ד. , נציג הנציבות לשוויון זכויות שגבה את העדויות, אמה של גב' ד.והגב' שוקרון שעבדה אצל הגב' ד.והיא זו שעצרה את המונית ושוחחה עם הנהג- הנתבע. ומטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו ורעייתו. ניתן תצהיר נוסף של הסדרן בתחנת המוניות אך הוא לא התייצב לחקירה.

מעדויות התובעת עולה כי מדובר היה ביום גשום וסוער. הגב' ד.עצמה הזמינה את המונית, כשהיא מציינת שהיא עיוורת עם כלב נחיה. לאחר המתנה של כ- 15 – 20 דקות הגיעה מונית כאשר גב' שוקרון – העוזרת של ד.– בלבד עמדה בתחנת האוטובוס מכיוון שגב' ד., ואמה שהיתה איתה, זזו הצידה ליד קיר מבנה סמוך בשל הגשם העז. לדברי העדים הגב' שוקרון לא אחזה בידה דבר. היא פתחה את דלת המונית ומשהתברר לנהג שהיא לא הנוסעת אלא גב' ד.עם כלב הנחיה, אמר לה הנהג שהרכב חדש והוא לא לוקח כלב נחיה במזג אוויר כזה. הגב' שוקרון אמרה לו שהוא חייב לקחת אך זה סירב לפיכך היא הושיטה ידה ולקחה את כרטיס הביקור, לאחר שהנתבע סרב למסור פרטיו. הנתבע נסע עם המונית והם התקשרו לתחנת המוניות לספר על האירוע. הסדרן התנצל ואמר ששלח מונית אחרת ואכן הגיעה מונית אחרת עליה עלתה הגב' ד., שהיתה עם התינוק שלה בן כשנה וחצי. לאחר האירוע ניסו הנתבע ובני משפחה אחרים שלו להביא לביטול התלונה נגד הנתבע. הם טענו שהוא טעה בשיקול הדעת וביקשו את סליחתה של גב' ד.אך זו סירבה לסלוח . האירוע נחקר על ידי משרד התחבורה ואולם עקב ביטול סעיף בחוק המאפשר הגשת כתב אישום נגד נהג המסרב לקחת עיוור עם כלב נחיה, הוחלט שלא להגיש כתב אישום ובעקבות כך הוגשה תביעה זו.

אמנם בעדותם של העדים התגלו אי אילו חוסר דיוקים בגירסאות בין היתר באשר למקום המדוייק של עמידת כל אחד מהנוכחים באירוע עד הגעת המונית ובזמן הגעתה. ואולם הגירסה באשר לסירוב לקחת את הגב' ד.היתה אחידה כאשר כל העדים מאשרים שגב' שוקרון לא נשאה בידיה אמבטיה גדולה שלא יכולה להיכנס למונית או אמבטיה בכלל. נראה איפוא כי יש לקבל גירסה זו ולקבוע כי גירסת הנתבע לפיה סרב לקחת את גב' ד.משום שהוא סבר שהנוסעת היא גב' שוקרון והיתה בידיה אמבטיה גדולה, אינה נכונה. לא זו בלבד אלא העובדה שהגב' ד.וגב' שוקרון ידעו שמדובר במונית חדשה יש אף בה כדי ללמד שסירובו של הנתבע להסיע את גב' ד.נבע ממצב מזג האוויר וכלב הנחיה כאשר הוא חושש למצב המונית. אילו הסירוב היה נובע רק מהסיבה שהגב' שוקרון החזיקה בידה דבר מה גדול, לשם מה היה צריך הנתבע להגיד שמדובר במונית חדשה?? די היה לאמר שהאמבטיה לא נכנסת למונית. גם העובדה שהנתבע ובני ביתו טרחו לחזור ולהתקשר לגב ' ד.ולבעלה ולבקש מהם להסיר את התלונה וכן שלחו את זר הפרחים ומכתב ההתנצלות יש אף בהם להעיד שגירסת הגב' ד.וגירסת התובעת בכתב התביעה היא הגירסה הנכונה לגבי סיבת סירובו של הנתבע לבצע את ההסעה. נראה כי גירסת "המטען החורג" הינה גירסה שהומצאה רק כדי להסביר את הסירוב לקחת את הגב' ד.למרות שלא היתה אמבטיה כזו או כל מטען חריגה שכזה. לא סביר גם שגב' שוקרון שלא התכוונה כלל ליסוע עם הגב' ד.תיקח בידיה אמבטיה שכזו במזג האוויר הסוער שתואר על ידי העדים כולם.

בנסיבות אילו ניתן להגיע למסקנה, בוודאי כאשר רמת ההוכחה המבוקשת היא לפי מאזן ההסתברויות, שהנתבע סרב לקחת את הגב' ד.בשל מוגבלותה ובשל כלב הנחיה שנלווה אליה ובכך עבר על הוראות החוק.

באשר לפיצוי מדובר בפיצוי שנקבע בחוק ללא הוכחת נזק. בית המשפט אינו חייב לקבוע את תקרת הפיצוי שקבע המחוקק ויש להתחשב בכל מקרה לגופו. בנדון דנן, גירסת הנתבע לפיה במקרים אחרים הסיע את הגב' ד.עם כלב הנחיה לא נסתרה. יש להביא בחשבון גם את התנצלותו המיידית של הנתבע ורצונו להפיס את דעתם של בני הזוג ד.אף במשלוח זר פרחים ובמכתב התנצלות בסמוך לאחר האירוע. נראה כי הנתבע הבין את חומרת מעשיו וביקש להביא לתיקונם. לא התרשמתי, כפי שהתרשם בן זוגה של גב' ד., שלא מדובר בהתנצלות כנה. ההיפך הוא הנכון אני סבור שהנתבע הבין, לאחר מעשה, את חומרת מעשיו ובאמת ביקש להתנצל ולתקן את מעשיו. בנסיבות אילו נראה כי נכון יהיה לצמצם משמעותית את הפיצוי הסטטוטורי שניתן לקבוע ללא הוכחת נזק.