תא"מ
בית משפט השלום רמלה
|
15761-12-13
29/06/2015
|
בפני הרשם הבכיר:
נועם רף
|
| - נגד - |
תובעת:
קרדן רכב בע"מ
|
נתבעים:
1. נירית שנטל
2. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
3. עלי רגב
|
| החלטה |
לפני בקשת הנתבע 3 לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 19.3.15.
הבקשה, כפי שהוגשה, נדחית וזאת ללא צורך בתגובה.
ההלכה שהשתרשה בעניין זה קובעת:
"הכלל הוא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל (בש"א 3158/91 (ע"א 2464/91) ש' פלאטו שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון ואח' [1], בעמ' 503והאסמכתאות המפורטות שם). סטייה כאמור עשויה להיות מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעורו; וכי אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד – להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [2], בעמ' 174והאסמכתאות המפורטות שם).
כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין הקובע חיוב כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעורו לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו". בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה (פורסם בנבו).
ראשית, מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי והנתבע 3 לא עמד בנטל להוכיח שאם ובמידה יזכה בערעור לא יוכל לגבות חזרה כספו מהתובעת.
בכל הנוגע למצבו הכלכלי של המבקש/הנתבע 3 והנזק הנטען שיכול להיגרם לו, בע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה (פורסם בנבו) נקבע:
"הכלל הבסיסי הוא כי מצבו הכלכלי של מערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין (ראה ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 859). ברם, גם אם אין המדובר בעמדה גורפת – משמע שלפעמים יש מקום לשקול אף את מצבו הכספי של המבקש ואת האפשרות שיתמוטט כלכלית (ראה דבריה של השופטת ביניש בעניין בש"א 2449/96 א' לוי נ' ר' לוי [4]) – הרי שההתחשבות במצבו של המבקש ובהשפעת ביצועו המיידי של פסק הדין על מצבו מותנית, לטעמי, בשלושה: ראשית, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו (ראה בש"א 3158/91(ע"א 246/91) [1] הנ"ל, בעמ' 504והאסמכתאות הנזכרות שם); שנית, על המבקש לשכנע את בית המשפט בכך שלכאורה יש לערעורו סיכויים טובים להתקבל; ושלישית, מוטל על בית המשפט לתת את דעתו,"
הנתבע 3 לא הניח כל תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס טענותו לנזק שייגרם לו כתוצאה ממימוש פסק הדין.
בכל הנוגע לסיכויי הערעור, הצדדים נתנו הסכמתם לפסיקה בהתאם להוראות סע' 79א. לחוק בתי המשפט ללא נימוקים ופסק דין ניתן בהתאם.