תא"מ 15757-08-14 ג'דבאן נ' cassa

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 5.3.2015 נגד המבקשים בהעדר הגנה בהתאם לסמכותי שבסעיף 86 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 וכן להארכת המועד להגשתה. על פי הנטען, המבקשים קיבלו את כתב התביעה בחודש אוגוסט 2014 ומיד מסרו אותו לבא כוחם בכדי שיגיש בשמם כתב הגנה. בשל טעות משרדית של הפקידה העובדת במשרדו של ב"כ המבקשים נשלח כתב ההגנה ביום 12/10/14 לב"כ המשיב בפקסימיליה. עותק כתב ההגנה נשלח לבית המשפט השלום בקריות אף הוא באמצעות הפקסימיליה בשוגג. כן נטען כי לאחר שנתקבל פסק דין פנה ב"כ המבקשים לב"כ המשיב כדי לקבל את הסכמתו לביטול פסק הדין, אולם משהודיע לו באיחור על סירובו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין גם היא באיחור. כן נטען כי סיכויי ההגנה טובים שכן פסק הדין ניתן על ידי רשמת בכירה שהסמכות שלה מוגבלת לתביעות עד לסך של 50,000 ₪ וכי למשיב סופקו שני חדרי שינה, בגין השני הוא טרם שילם.

המשיב התנגד לבקשה וטען כתב התביעה נמסר למבקשים בחודש 8/2014 והם לא הגישו כתב הגנה במועד. גם לאחר מתן פסק הדין נגדם אחרו בהגשת הבקשה לבטלו. לטענת המשיב אין לקבל את ההסבר שניתן למחדלם של המבקשים שכן יש להניח כי משרדו של ב"כ המבקשים מחובר למערכת נט המשפט ומסמכים שנשלחים בדרך זו לבית המשפט מתקבל בגינם אישור על קבלתם ולבקשה לא צורף כל אשור לפיו כתב ההגנה הוגש לבית המשפט. כן נטען כי ניהול מו"מ אינו טעם מספיק להארכת מועד הקבוע בחוק להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשים לא פירטו הגנתם ולמשיב יגרם נזק רב באם יבוטל פסק הדין נוכח ההליכים שננקטו לגבייתו.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

המועד להגשת בקשה לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה הינו מועד הקבוע בחיקוק. לפיכך, ולאור הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 על המבקשים להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" שיירשם, על מנת שיוארך מועד זה.

נפסק כי: " ... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל-הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל-הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שיגרתית, שהגשת כל כתב-טענות מחויבת בה. לסוג זה של מצבים נקשר המקרה של שינוי בהלכה של בית-המשפט או טעות של עורך-הדין. לעומת זאת אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד (קשיי הבנה או עומס עבודה). אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שיגרתיים אמורים לגלותה. שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי-הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל-הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של היעדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה" ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פורסם בנבו).

ניהול מו"מ בין הצדדים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר אומנם אינו עוצר את הזמן המוקצב בחוק להגשת הבקשה לביטול פסק הדין והמועדים הקבועים בחוק לפנייה לבית המשפט אינם נדחים או מעוכבים עקב מגעים בין הצדדים. יחד עם זאת, לכלל קיימים חריג, ראה בש"א 407/88 ענת קרמרז נ' הסתדרות הצופים העבריים בישראל, פורסם בנבו) שם נפסק כי: כלל הוא כי משא ומתן המתנהל בין הצדדים בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור אינו מהווה נימוק המצדיק הארכת המועד. כפועל יוצא מעיקרון זה נקבע גם כי בעל דין חייב לכלכל צעדיו על פי שיקוליו הוא ולא לסמוך על עמדותיו או מהלכיו של הצד שכנגד. אולם חריג לכלל זה נקבע באותם מקרים בהם עמדת בעל דין הושפעה מעמדתו של הצד שכנגד או ממצג שיצר כלפיו או מהסכם שהושג או עמד להיות מושג ואלה השפיעו על מהלכיו של אותו בעל דין, וגרמו לו לאחר את המועד.

בתצהיר התומך בבקשה נטען כי האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין נבעה מכך שעמדתו הסופית והברורה של ב"כ המשיב אחרה לבוא (יום לפני הגשת הבקשה לביטול פסק הדין) וזאת מבלי לפרט את מהלך המו"מ. המשיב לא התכחש לכך שבין הצדדים נוהל מו"מ בנוגע לביטול פסק הדין וגם לא לטענה כי עמדתו הסופית בעניין נתקבלה יום לפני הגשת הבקשה לביטול פסק הדין לבית המשפט והסתפק בטענה כי ניהול מו"מ אינו מהווה נימוק מיוחד להארכת המועד. לציין כי לתגובה שהוגשה מטעם המשיב לא צורף תצהיר ואין בה הכחשה לעובדות ולנסיבות שנטענו על ידי המבקשים בבקשתם. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי מהלכיהם של המבקשים הושפעו מעמדת המשיב, שעל פי הנטען בבקשה לא הציג עמדה סופית וברורה במהלך המו"מ ביחס לביטול פסק הדין ונתן למבקשים לחשוב שפסק הדין יבוטל בהסכמה.

לאור האמור אני נעתרת לבקשה ומאריכה למבקשים המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין למועד בו היא הוגשה.

באשר לבקשה לביטול פסק הדין. נפסק כי בבואו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ישקול בית המשפט שני סוגים של שיקולים: האחד הוא הסיבה למחדלו של המבקש; והשני סיכויי ההצלחה של הגנתו או תביעתו, לפי העניין, של מבקש הביטול. ככלל שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש. ואולם, נפסק בעבר כי במקרים שבהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו, לא יבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות, לו הוגשו במועד (רע"א 4163/13 ‏בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם בנבו).