תא"מ 15519-05-16 סגל ואח' נ' ברמי ואח'

בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף.

התובעים הגישו תביעה זו למתן פיצוי כספי בסך של 11,000 ₪, זאת בגין הקמה של קיר תומך המשותף לחצרם של התובעים והנתבעים, עבודה שהסתיימה בחודש יולי שנת 2000, כעולה מתצהיר הקבלן שצורף לתביעה.

המבקשים, הם הנתבעים, טענו כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף משתי עילות: העדר עילה והתיישנות. באשר להיעדר עילה - המבקשים טענו כי רכשו את הקרקע רק בשנת 2008, כשמונה שנים לאחר בניית הקיר התומך. אין בתובענה כל טענה כנגדם. הטענה היא כי באותה עת, שעה שלא היו בעלי זכויות בקרקע, נוצרה העילה שחייבה את בניית הקיר. יתרה מכך, במועד בניית הקיר התובעים לא פנו בדרישה לדמי השתתפות או פיצוי ממי שהיה באותה העת הבעלים המקורי של הקרקע. אשר על כן, על התובעים להלין על עצמם בלבד בכך שלא פעלו בזמן אמת בעת היווצרות הנזק, בדרישה למתן תשלום מאת המעוול הישיר שעשוי להיות בעל הקרקע המקורי. באשר להתיישנות – נטען כי מועד התגבשות עילת התביעה יכול להיות בעת הסחף, שהביא לצורך בבניית הקרי התומך או לכל המאוחר בעת בניית הקיר התומך. כעולה מכתב התביעה, עילת התביעה הנוגעת לסחף נולדה בסמוך לפני בניית הקיר התומך, אשר הסתיימה בשנת 2000. מאז חלפו 16 שנים.

המשיבים, הם התובעים התנגדו לבקשה. לטענתם, המגרש הסמוך לביתם היה נטוש, ולא היה באפשרותם לדעת את זהות הבעלים של הקרקע. התובעים טענו, כי יש למנות את מועד תקופת ההתיישנות מהיום בו אושר לנתבעים לגור בביתם, שככל הידוע לתובעים האישור ניתן לפני כחמש שנים ולכן טרם חלפה תקופת ההתיישנות. לאחר שהנתבעים החלו להתגורר ולאחר שהם סרבו להשתתף במחצית עלויות בניית הקיר התומך המשותף לשתי החצרות, קמה לתובעים עילת תביעה נגד הנתבעים.

הנתבעים בתשובה, טענו כי התובעים יכלו לדעת את זהות בעל הקרקע המקורי, אך בחרו שלא לבררה. אין לקבל את עמדת התובעים לעניין מועד תחילת מרוץ ההתיישנות, שכן אין שום קשר בין המועד בו ניתן לנתבעים אישור להתגורר בביתם לבין מועד עילת התביעה ויצירת הנזק, אשר התגבש לכל המאוחר בשנת 2000.

דיון והכרעה

סילוק על הסף הוא הליך חריג ויוצא דופן, אשר יש לנקוט בו רק בנסיבות קיצוניות, מהן ברור על פניו כי אין שום סיכוי לתביעה, כאשר גם אם התובע יוכיח את מלוא טענותיו לא יוכל הוא לזכות בסעד המבוקש.

למרות הנטייה שלא לסלק תובענות על הסף, כדי שלא לשלול את יומו של התובע, נקבע כי לעיתים, גם אם הבקשה למחיקה על הסף מצריכה הכרעה בשאלות חוק נכבדות, ואף כאלה שטרם נדונו במישרין בהלכה הפסוקה – בית המשפט רשאי וחייב לעיתים גם לבחון שאלות עקרוניות, ובכלל זה שאלות הקשורות בסוגיית היקף האחריות בנזיקין, גם בשלב המקדמי של הליך למחיקת תביעה על הסף, וזאת מטעמי יעילות והוגנות כלפי הצדדים המתדיינים והציבור. כאשר ניתן להכריע בשלב מקדמי, אין מקום להותיר הכרעה זו לבירור במסגרת דיון והכרעה בתביעות לגופן (ע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ (2011), פסקה 25 לפסה"ד).

ההלכה הפסוקה קבעה, שאם ההכרעה בטענת ההתיישנות כטענת סף תביא לסיום ההליך בתביעה כולה, יש מקום לדון בה כטענה מקדמית, ואילו כאשר ההכרעה בשאלה זו כרוכה בבירור עובדתי וראייתי הנדרש ממילא, מוטב שלא להכריע בה כטענת סף (רע"א 7473/14 עלומים קבוצת עקיבא להתיישבות חקלאית בע"מ נ' יהודה זרובבלי (12.1.15), רע"א 4329/14 עמידר חברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ברעד נכסים והשקעות בע"מ (27.1.15), פסקה 9 לפסה"ד).