תא"מ
בית משפט השלום פתח תקווה
|
15257-11-13
25/08/2015
|
בפני השופטת:
ניצה מימון שעשוע
|
- נגד - |
התובעת:
עירית מור
|
הנתבעת:
מזרחי אייל לבנין בע"מ
|
פסק דין |
בפני תביעה שעניינה ליקויי בניה.
התובעת רכשה מהנתבעת, חברה קבלנית, דירת 4 חדרים בפתח תקווה.
הדירה אוכלסה בשנת 2011.
התובעת טוענת כי בדירה התגלו ליקויים רבים, והיא פנתה פעמים רבות אל הנתבעת בדרישה לתקנם, הן במהלך שנת הבדק והן לאחר מכן, אלא שהנתבעת לא תיקנה את הליקויים, ומה שתיקנה – תוקן באופן שטחי ושלא כהלכה, באופן שהליקוי חזר. התובעת צרפה לתביעתה חוות דעת מומחה, המהנדס יצחק אולשבנג (דור ביקורת מבנים), שמצא בדירה ליקויים בשווי 29,062 ₪ כולל מע"מ. התובעת טענה כי רק לאחר הגשת התביעה, בשנת 2014, הודיעה הנתבעת על נכונותה לבצע תיקונים נוספים, בעוד שפניות רבות שקדמו להגשת התביעה, לא נענו.
הנתבעת טענה כי לבקשת התובעת ביצעה תיקונים בדירה הן לפני מסירת החזקה והן לאחר מכן, וכי היא מוכנה לבצע תיקונים נוספים ככל הנדרש ואין מקום לשלול ממנה את הזכות לכך.
הצדדים צרפו תכתובת לא רבה שהוחלפה ביניהם לגבי ביצוע תיקונים, והתובעת הדגישה כי עיקר ההידברות בנושא היתה בעל פה מאחר שמטרתה היתה לתקן את הליקויים ולא להגיע לבית המשפט.
בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס צבי רון, שבדק את הדירה ואת הליקויים הנטענים, עיין במסמכים וחוו"ד שהציגו הצדדים וקבע בחוות דעתו המפורטת כי בדירה קיימים ליקויים בסך 11,300 ₪ כולל פיקוח הנדסי ולא כולל מע"מ.
רכיב אחד מהליקויים שמצא המומחה, בשווי 1,200 ₪ מתוך הסכום האמור, הושאר לשיקול דעת בית המשפט. המדובר בזיגוג ויטרינת הסלון שלא נמצא בו פגם, אלא שמומחה התובעת קבע כי מדובר בזכוכית לא מחוסמת, מאחר שלא נמצאה חותמת "מחוסם" על הויטרינה, ומומחה בית המשפט אישר כי לא קיימת חותמת כזו. הנתבעת הציגה, למומחה ולבית המשפט, תו תקן של מכון התקנים ללוחות זכוכית שטוחה מתוצרת פניציה תעשיות זכוכית שטוחה בע"מ, לרבות זכוכית מחוסמת העומדת בתקן. ברם, לא הוכח כי הלוחות שהותקנו בדירה הינם מסוג הזכוכית המחוסמת, שהרי היצרן מייצר גם כאלה וגם אחרים, ולא ניתן הסבר אחר מצד הנתבעת להעדר החותמת, ועל כן אני מקבלת רכיב זה של חוות הדעת.
עולה איפוא, כי בדירה קיימים ליקויים בהיקף ובערך כספי ניכרים. אני סבורה, כי כאדם סביר, התובעת עשתה מה שביכולתה כדי להביא את הנתבעת לתיקון הליקויים בדירה לאחר שהתגלו, ופנתה טלפונית פעמים רבות לנתבעת באמצעות מנהליה, אלא שלא זכתה למענה ראוי והליקויים ברובם נותרו בעינם גם אחרי תיקונים חלקיים שבוצעו. דרכה של התובעת לא אצה לבית המשפט, ורק בחלוף שנתיים בהן לא תוקנו הליקויים למרות פניותיה, הגישה את תביעתה.
נראה לי כי כיום, לאחר ארבע שנים מהאיכלוס, אין מקום לאפשר לנתבעת מקצה נוסף של תיקונים, חלקיים או מלאים, אותם לא מצאה לנכון לתקן לפני שהגיעו הצדדים לערכאות.