תא"מ 14674-08-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דוד

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכבי הצדדים לאחר התאונה, אני מורה על דחיית התביעה באשר אני מעדיף את גרסת ועדות הנתבע 1 על פני נהגת התובעת.

קיימת סתירה מהותית בין הנקוב בהודעת נהגת התובעת לבין עדותה בנוגע למצב דלת רכב הנתבע לפני התאונה. בהודעה נכתב כי הדלת נפתחה בפתאומיות לעברה, משמע, הייתה סגורה לפני כן בעוד שבעדותה נטען כי הדלת נמצאה בחלקה פתוחה לפני שרכב התובעת עבר על פניה. לעדות זו משקל חיובי לגרסת הנתבע בנוגע לעובדת מנח הדלת של רכבו לפני התאונה ושלילת טענת התובעת כי הדלת נפתחה באופן פתאומי אל עבר רכבה. ככלל, התרשמותי מעדות נהגת התובעת לעומת עדות הנתבע הינה שחוסר תשומת לב מצידה הוא זה שהביא לקרות התאונה. העובדה שגרסתה במקור שונה מעדותה בעניין מהותי זה וחוסר יכולתה ליישב בין הדברים וגם עדותה לפיה אך שמעה את המכה ברכב ולא ממש עצרה במקום ( כנראה היטב בנזקים ברכבה) לצד פרטים מהותיים שהשמיטה בנוסף מהודעתה ביחס להמצאות הנתבע 1 מחוץ לרכב עם ארגז- מלמדים כאמור כי לא ניתן לסמוך על עדותה באשר לאחריותו של הנתבע לתאונה. ככלל וכפי שצוין, עצם עדותה שדלת הנתבע הייתה פתוחה לפני התאונה שומטת באחת כל טענה בדבר פתיחת דלת פתאומית לעברה כנטען במקור התביעה. לטעמי, גם הנזקים ברכבים תומכים במסקנה זו. ברכב התובעת נותר נזק חריכה בכנף הימנית-קדמית ובהמשך סימני חיכוך נוספים אחורה בעוד שדלת רכב הנתבע התעקמה בקצה בלבד. האמור כאמור מלמד כי נהגת התובעת לא עצרה מיד לאחר התאונה ( כגרסת הנתבע במקור) וכי חלפה את פני רכב הנתבע בחופזה מבלי לשים את ליבה לקורה אותו. העובדה שרכבה נפגע החל בכנף ולא בפגוש הינה טבעית ולא ניתן להשליך מכך אחרת באשר הכנף הימנית של רכב התובעת בולטת בעובייה יותר מקו הפגוש הקדמי ואך טבעי הוא שזהו החלק הראשון שיבוא במגע עם דלת הנתבע שמימין לו בצד הדרך. בנוסף, נזכור כי נהגת התובעת ביקשה להגיע לדירת בנה שמצויה מטרים ספורים מצד ימין ועל כן אך הגיוני כי החלה בהסטת הרכב מעט ימינה בכדי לחנות ופגעה בעוברה בדרך ברכב הנתבע שחנה לצד המדרכה מימין. על יסוד מכלול הראיות האמורות, סבורני כי את אחריות לתאונה יש להשית על נהגת התובעת בלבד. אין מקום להורות על כל חלוקת אחריות בין הנהגים באשר פתיחת הדלת אל עבר הכביש, בפרט כאשר לעמדת נהגת התובעת נראית כביכול בעיניה קודם לתאונה, לא היוותה במקרה זה סיכון תעבורתי שתרם ולו חלקית להיווצרות התאונה. בידי נהגת התובעת, לו עשתה נכונה כך, הייתה אפשרות אפוא למנוע את התאונה ללא עוררין.

אין צו להוצאות, למעט שכר התייצבות הנתבע 1 אותו מעמיד אני על סך 450 ₪ לתשלום על ידי התובעת בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ו, 21 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.