תא"מ 13887-05-14 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ארז

תביעת שיבוב על סך של 5,661 ₪.

עניינה של התביעה בנזקים אשר לטענת התובעת גרם הנתבע (שמאי רכב בגמלאות) לרכב המבוטח על ידה.

התובעת טענה בכתב התביעה, כי ביום 8.1.13 נפלה פלטת אסבסט ממרפסת בית הנתבע על רכב שבבעלות מבוטחת שלה (להלן – המבוטחת). לטענת התובעת, הנתבע אישר בתחילה טלפונית, כי ידאג לתיקון הרכב, אך לאחר מכן חזר בו מכך. לכתב התביעה צורף מכתב ששלחה המבוטחת לתובעת, שבו מציינת המבוטחת, כי מדובר ברכב חדש; כי קיבלה הצעה לתיקון הנזק עבור סך של 1,170 ₪; כי הנתבע הסכים בהתחלה לשלם עבור התיקון; כי בהמשך שינה את דעתו, והטיל את האחריות לנזק על ועד הבית, בבית המשותף שבו מצויה דירתו. נוכח סירוב הנתבע לממן את התיקון, פנתה המבוטחת לתובעת, וזו העבירה את הרכב לבדיקת שמאי (הבדיקה נעשה ביום 3.2.2013). על פי הערכת השמאי (שעבורה שולם סך של 400 ₪), לרכב נגרם נזק שעלות תיקונו – תיקון הכולל את החלפת הדלת הקדמית, החלפת ידית הדלת, החלפת ניקל גשם בחלון הרכב והחלפת מראה חיצונית שמאלית – היא 5,123 ₪. כמו כן, להערכת השמאי, נגרמה לרכב ירידת ערך בסך של 638 ₪ נוספים. התובעת שיפתה את המבוטחת בגין נזקים אלה והגישה את תביעת השיבוב הנוכחית.

מנגד הכחיש הנתבע, בכתב ההגנה מטעמו, את כל טענות התובעת. לדברי הנתבע, המבוטחת יצרה עמו קשר והודיעה לו כי חתיכת אסבסט נפלה ממרפסתו וכי רסיס ממנה פגע ברכבה. לדבריו, הוא נפגש עם המבוטחת וראה כי קיימת פגיעה נקודתית בדלת, מעין שקע באורך של סוללה קטנה. בהמשך, יצרה עמו המבוטחת קשר פעם נוספת, ואמרה לו שקיבלה הצעת מחיר מהמוסך המרכזי לתיקון הנזק בתמורה לסך של 1,170 ₪ (כפי שמצוין גם במכתבה האמור של המבוטחת). לדבריו, הוא השיב למבוטחת, כי היא יכולה לתקן את הנזק באותו מוסך, וכי הוא יגיע למוסך ויתווכח איתם על המחיר, שכן המחיר נראה לו, כמי שהנו שמאי רכב בהכשרתו, מוגזם. ואולם, לדבריו, בהמשך התעורר אצלו חשד, כי הרכב נפגע מגורם אחר – אולי גורם שמקורו במזג האוויר הסוער ששרר באותו מועד – שכן מעולם לא הוכח לו כי הגורם לנזק הוא אכן כנטען על ידי המבוטחת. הנתבע ציין, כי לאחר שהעלה ספקות אלה לפני המבוטחת, הוא לא שמע ממנה יותר, וזאת עד להגשת התביעה הנוכחית – תביעה הנתמכת בחוות דעת מנופחת ואשר הנזקים המתועדים בה כלל אינם דומים לנזק שאותו ראה ברכב. עוד צוין, כי בסעיפים 7 ו-8 לכתב התביעה ישנה טענה להעדר פיקוח ראוי מצדו על שער של חניון – בעוד שבבניין המדובר כלל אין חניון – דבר המחזק את טענתו שלפיה חוות דעת השמאי מתעדת נזקים אחרים, שלא נגרמו כתוצאה מאותה נפילת אסבסט. לפיכך, טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות, וכי לחילופין יש לקבוע כי הנזק שנגרם לרכב הוא בסך של 1,170 ₪ בלבד.

במעמד הדיון המקדמי שהתקיים בתביעה חזר הנתבע על טענותיו האמורות. בתגובה ציין בא כוח התובעת, כי סעיף 7 לכתב התביעה – העוסק בשער החניון – הוא מיותר. עוד ציין, כי ההפרש בין הצעת המחיר של המוסך לבין הערכת הנזק שערך השמאי, מקורה בכך שהשמאי אישר את החלפת הדלת, בשונה מתיקונה.

בהמשך התקיים דיון הוכחות. לדיון זה לא התייצבה מבוטחת התובעת, וזאת, לדברי בא כוח התובעת, מפאת גילה של המבוטחת, והואיל ולשיטת התובעת המחלוקת בתיק היא לגבי גובה הנזק בלבד. לעניין גובה הנזק, התייצב שמאי התובעת, אשר הסביר בעדותו, כי הואיל ומדובר ברכב חדש, הוא מצא לנכון לקבוע כי יש להחליף את הדלת שנפגעה, וזאת על מנת למנוע "צלקות" שתיוותרנה ברכב ופגיעה ביכולתה של המבוטחת למכור את הרכב בעתיד במחיר ראוי. השמאי ציין, כי לא דיבר עם המבוטחת, וכי לא בדק את עבר הרכב, אלא הגיע ונתן את חוות דעתו ביחס למצב הרכב כפי שהוצג בפניו. יחד עם זאת הדגיש, כי ברכב היה מוקד נזק אחד בלבד. אשר לעדות הנתבע, הרי שזה אישר, כי לא צילם את הרכב כשהגיע לראותו לבקשת הנתבעת. עוד אישר, כי לא זימן את בתו לעדות, למרות שראתה את הנזק, וזאת, לדבריו, שכן סבר כי יאמינו לדבריו. הנתבע הוסיף, כי "המרפסת מקורה באסבסט וזה נפל משם. זה לא היה פלטה זה היה בגודל של פחות מדף" (עמ' 8 לפרוטוקול). עוד ציין הנתבע, כי ראי הרכב לא היה שבור כשראה אותו וכי המבוטחת לא טענה דבר לגבי הראי.