תא"מ 12858-03-15

התובע רכש מהנתבעת רכב מסוג טויוטה סיינה. הרכב משמש את התובע בעבודתו כמדריך תיירים. התובע טוען כי הגיע לנתבעת בעקבות פרסומת שעשתה הנתבעת. לטענתו, הוסכם על מחיר רכב של 131,716 ₪ כולל מע"מ ורישוי. התובע שילם מקדמה על סך 5,000 ₪ ולטענתו שילם את מלוא היתרה מיד לכשנדרש לעשות כן. מלוא היתרה בצירוף המקדמה היתה נמוכה מהסכום הנקוב בהסכם כיוון שהסכום בהסכם כלל אגרות רישוי שאותם היה על התובע לשלם ישירות למשרד התחבורה. התובע טוען כי למרות שעמד בכל תנאי ההסכם ולמרות ששילם את מלוא התמורה המוסכמת, הנתבעת לא מסרה לו את הרכב כאשר היא טוענת שהסכום עבור הרכב לא כולל מע"מ ולפיכך הוא נדרש להשלים את סכום המע"מ על העסקה. לטענת התובע הוא הציע לנתבעת להסכים שהרכב יימסר לו והסכום השנוי במחלוקת יופקד בנאמנות עד בירור טענות הצדדים בין הצדדים או בבית המשפט, אך הנתבעת סרבה לכך. רק בשלב מאוחר יותר הציעה לו לחלוק את דמי המע"מ (מבלי לפגוע בזכותו לתבוע את החלק ששילם). התובע טוען כי הנזקים שנגרמו לו הם השארתו ללא רכב לתקופה ארוכה וכתוצאה מכך פגיעה בעבודתו כמדריך תיירים התובע תובע בגן כך 60,000 ₪ לפי חישוב של 600$ ליום הדרכה כפול 25 ימים. כן טוען התובע כי הוא סיכם עם עורך דינו על שכר טרחה של 15,000 ₪. לפיכך, תביעת התובע כוללת צו עשה שיחייב את הנתבעת למסור לו את הרכב וכן פיצוי כספי בסך 75,000 ₪. התובע מבקש גם לאפשר לו לפצל סעדים ולתבוע בשלב מאוחר יותר את הנזקים שיגרמו לו כתוצאה מכך שהרכב לא נמסר לו כולל הפסד ימי עבודה ואיבוד לקוחות ומוניטין וצורך בשכירת רכב אחר ועוד.

הנתבעת טוענת כי הסכום שסוכם באשר למחיר הרכב הינו סכום שלא כולל מע"מ. הצדדים יצאו מתוך הנחה, שנבעה מכך שהתובע וחברים נוספים שלו שעוסקים בהדרכת תיירים ורכשו אף הם רכב דומה, הטעו את הנתבעת לסבור שיש להם פטור ממע"מ. לפיכך, לטענת הנתבעת בהסכם עצמו נקבע בסעיף 1.4 שהמחיר ללא מע"מ הוא 131,716 ₪. לאחר מכן בסעיף 1.7 שהמחיר כולל מע"מ הוא 131,716 ₪. הנתבעת טוענת כי היה על התובע להמציא לה אישור על פטור ממע"מ, כפי שנקבע בסעיף 22 להסכם המכירה של הרכב. משלא הומצא פטור כזה היה על התובע לשלם את המע"מ. הנתבעת טוענת עוד כי לאחר שהתבררה הטעות היא הסכימה שהצדדים יחלקו בסכום המע"מ כך שהתובע ישלם רק מחצית מסכום המע"מ, מבלי לפגוע בזכותו להגיש תביעה על הסכום שישלם, אך גם לכך סירב התובע ולפיכך הנתבעת ביטלה את העסקה והחזירה לתובע את הסכומים ששילם. הנתבעת טוענת עוד שהתובע לא השלים את מלוא סכום העסקה משלא העביר את הסכומים המלאים הנקובים בהסכם.

התובע בכתב התשובה טוען כי אין כזה דבר פטור ממע"מ. הפטור עליו דובר עם נציג הנתבעת הוא פטור ממכס בלבד, פטור זה מגיע למי שמחזיק רכב סיור ותיור והוא המציא את הפטור האמור (אישור שיש לגבות רק 8% מכס) במועד. באשר לטענת הנתבעת לאי השלמת היתרה טוען התובע כי הוא השלים בדיוק את הסכום שהתבקש להשלים על ידי נציג הנתבעת שאיתו היה בקשר כאשר סכום זה אכן נמוך מהסכום הקבוע בהסכם וזאת בשל כך שאת אגרות הרישוי – הכלולים במחיר – עליו לשלם ישירות למשרד התחבורה.

התובע ונציג הנתבעת העידו בפני כאשר כל צד חוזר על טענותיו.

התובע טוען ששילם את כל שנדרש לשלם ולא קיבל את הרכב ואילו הנתבעת טוענת שהתובע וחבריו הנוספים שרכשו רכב דומה הטעו את הנתבעת לסבור שאין עליהם חיוב מע"מ וכן שהתובע לא השלים את התמורה בעסקה.

לאחר עיון בטענות הצדדים מסקנותיי הן כדלקמן:

א. מדובר בחוזה (אחיד) שנערך על ידי הנתבעת לפיכך ככל שיש בו סתירות פנימיות יש לפרשן כנגד הנתבעת. יש לזכור שמדובר בנתבעת שהיא חברה ציבורית ואף בהליך זה היא מיוצגת עלי די עורכי דין "מהמחלקה המשפטית באלבר ציוד רכב (ר.צ.) בע"מ" (ציטוט מהכותרת לכתב ההגנה), לעומת התובע שהינו אדם פרטי שהגיע לעסקה ללא ייצוג.

ב. בהסכם עצמו מצויין מחיר הרכב בסכום של 131,716 ₪ כאשר פעם אחת מופיע מחיר זה ללא מע"מ מתחתיו נכתב מע"מ 18% ללא כל סכום ומתחתיו נכתב המחיר כולל מע"מ ואגרת רישוי, באותו סכום. לפיכך, ולאור האמור לעיל בס' א', יש לקבוע כי הצדדים הסכימו על מחיר הרכב כשהוא כולל מע"מ כ- 131,716 ₪. בענין זה יש לציין שטענות הנתבעת בדבר הטעיה כביכול של התובע או חבריו בענין הפטור ממע"מ לא הוכחה. כן יש לציין שבהסכם לא צויין במפורש שעל התובע להמציא פטור ממע"מ. עוד יש לציין שנציג הנתבעת לא ידע לספר על אף לא מקרה אחד בו ניתן פטור ממע"מ בעוד שפטור ממכס מלא היה ידוע לו. לפיכך יש לפרש גם את הוראות סעיף 22 להסכם המחייבות את התובע להמציא אישורים על פטור ממיסים כמתייחס למכס ולא למע"מ.