תא"מ
בית משפט השלום הרצליה
|
1206-10-11
18/11/2014
|
בפני השופטת:
לימור רייך
|
| - נגד - |
תובעת:
אלונה קהיון
עו"ד דפנה קליין
|
נתבעת:
יחידת עוז - רשות האוכלוסין הגירה ומעברי גבול (משרד הפנים)
עו"ד סיוון מזרחי
|
| פסק דין |
לפני תביעה כספית בסך של 30,000 ₪, לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים, אשר נגרמו לתובעת על-ידי פקחי יחידת "עוז", בשל מעצר שלא כדין, כליאת שווא, תקיפה, רשלנות והפרת חובה חקוקה.
פסק הדין ניתן לאחר שמיעת עדויות הצדדים וכן סיכומי ב"כ הצדדים בכתב.
רקע ותמצית טענות הצדדים:
התובעת, הגברת אלונה קהיון, ילידת שנת 1975, הגיעה לישראל מהפיליפינים. במועד האירוע הוגדרה כתושבת ארעית ובעלת אישור חוקי לעבוד בישראל. בדצמבר 2011 קיבלה אזרחות ישראלית.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 14.03.11, בעת שהתהלכה התובעת בצהרי היום ברחוב קרן היסוד בהרצליה, היא עוכבה על-ידי פקחי יחידת "עוז", שהינה יחידה מבצעית מטעם הנתבעת, לצורך הזדהות ובדיקת אישורי שהייה וכי בהמשך לאותן נסיבות, ידי התובעת נכבלו באזיקים והיא הוסעה ברכב היחידה למתקן רשות ההגירה בחולון לצורך חקירה (להלן: "האירוע").
לטענת התובעת, היא הזדהתה בפני הפקח- איציק ליברטי לאחר שביקשה ממנו שיציג בפניה תג זיהוי הואיל ולבש בגדים אזרחיים. חרף ציות להוראותיו והצגת מסמכים מזהים, הפקח הפעיל נגדה כוח בלתי סביר, בכך שהכניסה בחוזקה לרכב "סמוי", לקח ממנה את מכשיר הטלפון הנייד, ואזק את ידיה באזיקים בכוח וכתוצאה מכך, היא נחבלה בידה וצעקה לעזרה. בהמשך, הובאה התובעת על-ידי הפקחים למשמורת לצורך חקירה במתקן מעצר של רשות ההגירה בחולון, מבלי לקבל הסבר ותוך כדי הפעלת אלימות מילולית כלפיה.
בנסיבות אלו, טוענת התובעת, כי עיכובה ומעצרה נעשו תוך כדי הפעלת כוח בלתי סביר בניגוד לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ז-1996 ולנוהלי הנתבעת.
מנגד, הנתבעת טענה, כי הפקח איציק ליברטי, חבש כובע, נשא תג זיהוי והזדהה בפני התובעת כדין, אולם האחרונה סירבה בתוקף להזדהות והמשיכה בדרכה תוך כדי ביצוע עבירה של אי הזדהות בפני איש חוק.
לטענת הנתבעת, התובעת ניאותה להזדהות רק לאחר שנתבקשה על ידי הפקח מספר פעמים להזדהות ואף סירבה להילוות לניידת לצורך ביצוע אימות נתונים באמצעות מכשיר קשר שהיה בניידת. זאת ועוד, התובעת נשכבה על הרצפה צעקה והתפרעה, באופן שעורר חשד שהינה שוהה בלתי חוקית ולכן הפקח הפעיל כוח סביר לשם הפעלת סמכותו. התובעת הובאה למשרדי מנהל אכיפה וזרים בחולון לצורך צילום וזיהוי ביומטרי.
לטענת הנתבעת, הוצע לתובעת טיפול רפואי אולם היא סירבה לקבלו.
המחלוקות
האם הפקח איציק ליברטי הזדהה כדין בפני התובעת? אם כן, האם התובעת סירבה להזדהות ולהישמע להוראות הפקחים ?
האם קמו לפקחים בנסיבות המקרה דנן עילות עיכוב ומעצר?
האם בעת הפעלת סמכויות עיכוב ומעצר, הופעל כלפי התובעת כוח בלתי מידתי העולה כדי עוולות תקיפה, כליאת שווא, הפרת הוראה חוקית ורשלנות?
ראיות הצדדים: