אופריט ליס בע"מ נ' מליח ואח'

1.התובעת, עותרת לחייב את הנתבעים בנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה מיום 9.5.15.

2.לטענת הנהג מטעם התובעת, ביום התאונה בשעה 22:00 או בסמוך לכך, הגיע בנסיעה בכביש 4 מכיוון דרום לכיוון צפון וביקש לפנות שמאלה לקיבוץ החותרים. משראה שיש תנועה נגדית, עמד, אותת והמתין, ברם הבחין ששתי מכוניות המגיעות מכיוון צפון נמצאות בנתיב הימני (מכיוון נסיעתן) של הפניה לקיבוץ, ולכן המתין שהמכונית הראשונה תפנה וכשראה את המכונית שאחריה (היא מכונית הנתבע) מתקרבת לצומת, החל בפניה שמאלה מתוך הנחה שמכונית זו פונה לתוך הקיבוץ והוא יכנס אחריה, אלא שלטענתו הנתבע שנסע בנתיב המיועד לפניה ימינה, נמלך בדעתו ובאופן פתאומי סטה שמאלה במטרה להמשיך ישר, או אז ארעה ההתנגשות ביניהם בצומת.

3.הנתבע טוען כי לא נסע בנתיב הימני המיועד לפניה לקיבוץ החותרים מכיוון צפון לדרום, אלא בנתיב שממשיך ישר, ולא הייתה לו כל כוונה בשום שלב לפנות ימינה. הוא ראה, לטענתו, את נהג התובעת עומד כדי לפנות לקיבוץ החותרים, אך נהג התובעת לא המתין שהנתבע יעבור את הצומת והחל את הפניה לתוך הצומת, תוך שפגע בנתבע במהלך חצייתה על ידי נהג התובעת.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בחוות הדעת, בתמונות הרכבים ובתמונות מקום הארוע, אני מבכרת את גרסתו העובדתית של הנהג מטעם התובעת באשר לשאלה באיזה נתיב נסע הנתבע וכיצד ארעה התאונה.

5.מקום המגע בין הרכבים בצומת מתיישב עם גרסתו של נהג התובעת, ונסיונו של הנתבע להרחיק את מקום האימפקט למקום יותר מרכזי בכביש, איננו מתיישב עם ההגיון ועם טענתו לפיה כביכול ניסה לסטות שמאלה. הסטיה שמאלה מתיישבת רק עם המסקנה לפיה הוא נסע באמת בנתיב הימני המיועד לפניה, וברגע האחרון החליט להמשיך ישר, אולי מחמת העובדה שמדובר בכביש חשוך והוא לא התמצא במקום (הוא היה אמור להגיע באותו לילה לכרם מהר"ל).

אם הייתה גרסתו של הנתבע נכונה באשר לכך שנסע בנתיב המיועד לנסיעה ישרה ולא ימינה, הרי שלא יכולה התאונה להתרחש כפי שהתרחשה, שכן כזכור הנהג מטעם התובעת כבר היה במהלך פניה, ומכאן שאם נסע ישר ואפילו סטה שמאלה, לא הייתה מתרחשת התאונה.

ההתרחשות, אפוא, מתיישבת רק עם גרסתו של הנהג מטעם התובעת.

ראו בעניין זה גם טופס הודעה על התאונה שמסר הנתבע, לפיה מיקום התאונה היה בכלל בפניה למכמורת, ללמדך שאולי הנתבע לא התמצא במקום והתבלבל, ועל כן נאלץ ברגע האחרון להמשיך בנסיעה ישר.

6.נמצא, אפוא, כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. עם זאת, אין ספק שלנהג מטעם התובעת אשם תורם, שכן מדובר בכביש חשוך, הוא לא ראה שהנתבע מאותת ימינה, אלא הסיק מתוך זה שראה את הנתבע נוסע בנתיב הימני, שהנתבע יפנה בסופו של דבר לקיבוץ. אילו היה נהג התובעת פחות פזיז, כפי שמתבקש בנסיבות העניין, שעה שביקש לחצות צומת, והיה ממתין שניות נוספות מועטות, יכלה אולי התאונה להמנע.