נגריית עדיטל בע"מ נ' שמואל וינשטיין גימת השחרות (1987) בע"מ

מבוא 

1. לפני שתי תביעות, האחת שטרית והאחרת חוזית, אשר אוחדו בשל זהות הצדדים ונסיבות המקרה. התביעה השטרית הוגשה לביצוע שלושה שיקים המשוכים מחשבונה של הנתבעת בתא"מ 31546-06-14 (להלן: "גימת השחרות"), בסך 9,440 ₪, שחוללו באי-פירעון מחמת הוראת ביטול שניתנה. התביעה הכספית, בסך 67,555 ₪, הוגשה נגד הנתבע בתא"מ 10429-02-14 (להלן: "ויינשטיין") בגין חוב לכאורה שנותר לויינשטיין כלפי התובעת הן בעבור הכנת תכנית לריהוט מטבח והן בעבור מכירת 4 ארונות שיוצרו על ידי התובעת, ושחלקם הותקנו בביתו של הנתבע.

   התובעת, חברת נגריית עדיטל בע"מ (להלן: "התובעת"), היא נגריה בעיר חולון בבעלותו של מר עדי תבור (להלן: "עדי"). הנתבע, ויינשטיין, וגרושתו, הגב' ורה וינשטיין (להלן: "גב' וינשטיין"), הינם הבעלים והמנהלים של גימת השחרות, שמשכנה בשכנות לתובעת.

   טענות התובעת

2. לטענת התובעת, בחודש מאי 2013, או בסמוך לכך, פנה הנתבע לאביו של עדי, מר משה תבור (להלן: "משה"), שסייע לעדי, כך לטענת התובעת, בעיקר בתחום השיווק והמכירות בתובעת. לטענת התובעת, ביקש הנתבע ממשה להזמין 3 ארונות מטבח לדירתו הפרטית. לצורך כך, נפגשו הצדדים כעשר פעמים במטרה להכין תכנית עיצוב למטבח, שהוכנה על ידי התובעת בצורת הדמיה ממוחשבת (להלן: "התכנית"). לטענת התובעת, לאחר שויינשטיין הביע את רצונו ליטול עמו את התכנית, כדי לחשוב אם הוא מעוניין בהזמנה, הוא התחייב בפני משה כי אם יחליט לבסוף שלא להזמין את המטבח מהתובעת, ישלם עבור התכנית בלבד, סך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.

   ויינשטיין לקח את התכנית, אולם לא יצר קשר עם התובעת, כך לטענתה, אלא רק בשלהי חודש יוני 2013, עת פקד את התובעת לצורך הזמנת ארונות לדירתו. כשנשאל לגבי הזמנת המטבח, השיב הנתבע כי אשתו הזמינה מטבח מחברת רגבה, וזאת ללא ידיעתו. כשנשאל לגבי התשלום עבור התכנית, השיב כי ישלם עבורה כתוספת לתשלום עבור הארונות.

3. הנתבע הזמין מהתובעת 3 ארונות בסכום כולל של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל 53,100 ₪. לטענת התובעת, התחייב הנתבע לשלם במעמד ההזמנה, סכום של 15,000 ₪ במזומן, ואת היתרה ב-5 תשלומים חודשיים, בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ בכל תשלום. כראיה, הציגה התובעת נייר כתוב המעיד לטענתה על הסדרי התשלום הללו (להלן: "דף ההתחשבנות").

   לטענת התובעת, למרות התחייבותו, לא שילם הנתבע את הכסף המזומן במעמד ההזמנה ואף לא מסר לתובעת את השיקים הנדחים. למרות זאת, התובעת ביצעה את העבודות להן התחייבה, וזאת לטענתה בשל ההיכרות ויחסי השכנות הטובים עם הנתבע. התובעת ייצרה את הארונות בהתאם לתכניות שקיבלה מהאדריכלית ששכר הנתבע לשם שיפוץ דירתו.

4. לטענת התובעת, בעקבות החלפת אדריכלית אחת באחרת, העביר הנתבע לתובעת תכניות מתוקנות, שהצריכו תיקונים בעבודות ייצור הארונות, שהיו כבר בשלבים מתקדמים.

   אף על פי כן, טוענת התובעת כי הנתבע לא חויב בגין תיקונים אלה, למעט תוספת לארון, ארון נוסף (להלן: "ארון שירות") וידיות אינטגרליות מאלומיניום, שעליהם הודיעה התובעת לויינשטיין כי תהא תוספת בסך 7,750 ₪ למחיר שסוכם.

   משלא שילם ויינשטיין לתובעת את הסכום שהתחייב לשלם, לשיטתה, פרץ לטענת התובעת סכסוך בין הצדדים, ולאחר התערבותו של מכר של משה, מר אלברט כהן (להלן: "מר כהן"), הגיעו הצדדים להסכם, על פיו התובעת תרכיב 3 ארונות בדירתו של ויינשטיין, ובמעמד ההרכבה ישלם ויינשטיין לתובעת את מלוא הסכום המוסכם. באשר לארון השירות, שיועד למרפסת הדירה, נוכח העובדה כי נדרשו לתובעת מספר ימים נוספים לצורך ייצורו, הוסכם כי ביום בו יהא מוכן, יורכב על ידי התובעת בדירתו של ויינשטיין.

5. לטענת התובעת, למרות הסדר זה, ולמרות שהתובעת הרכיבה את שלושת הארונות כפי שהתחייבה, לא שילם לה ויינשטיין דבר. על כן, התובעת הודיעה לנתבע כי כל עוד לא ישלם עבור עבודותיה, לא תרכיב התובעת את ארון השירות. עוד טוענת התובעת, כי ויינשטיין התנה את התשלום בבדיקת תקינותו של ארון השירות על ידי מרכיב מטעמו. ואכן הגיע מרכיב מטעם ויינשטיין, אולם כעת דרש ויינשטיין כי התובעת תמסור למרכיב מטעם ויינשטיין את ארון השירות, ורק לאחר שיותקן הארון בדירתו של ויינשטיין, ישולם לתובעת מלוא הסכום עבור עבודתה. נוכח התנהלותו של ויינשטיין, סירבה התובעת להתנאה זו האחרונה.

   טענות ויינשטיין