תא"ח 55031-05-14 חיון נ' הוואנה פלוס בע"מ

בקשה לסילוק על הסף של "תביעה לפינוי מושכר" שהוגשה לפי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) בעילה חוזית של הפרה צפויה של הסכם השכירות.

רקע עובדתי

1.בין המשיב (להלן: המשכיר), הרשום בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של חלקה 22 בגוש 10829 (להלן: הנכס), לבין המבקשת מס' 1 (להלן: השוכרת) נחתם ביום 5.3.2013 הסכם שכירות, על-פיו השכיר המשכיר לשוכרת את הנכס, למעט מחסן הנמצא בו, לתקופה של 36 חודשים שתחילתה ביום 26.4.2013. הבעלים של השוכרת, המבקש מס' 2 (להלן: הלאל), ערב כלפי המשכיר לכל התחייבויותיה על-פי הסכם השכירות.

בסעיף 2.2 להסכם השכירות נקבע:

"מובהר ומוסכם כי היה והמשכיר יחליט למכור את הנכס לצד ג' הוא יהיה רשאי לפנות את השוכר או למכור הזכויות בנכס בכפוף להמשך קיומו של הסכם זה, לפי שיקול דעתו. במקרה זה תישלח הודעה בנדון לשוכר, שישה חודשים טרם הפינוי בפועל".

2.ביום 11.2.2014 מכר המשכיר את הנכס לאבקר די. אר. השקעות 2014 בע"מ (להלן: הקונה). בהסכם המכר נקבע, בין השאר, כי חלקה האחרון של תמורת המכירה תשולם למשכיר תוך 14 ימים ממועד פינוי השוכרת מהנכס וכנגד מסירת החזקה בו לידי הקונה, וכי במועד זה ימציא המשכיר לקונה מסמכים שונים, וביניהם יפוי כוח בלתי חוזר שיאפשר רישום הזכויות בנכס על-שם הקונה. כמו כן התחייב המשכיר כלפי הקונה להעביר לה את החזקה בנכס כשהוא ריק מהשוכרת וממטלטליה, לפעול בשקידה סבירה לפינוי השוכרת, ובכל מקרה לפנותה תוך 6 חודשים מתום מועד תקופת ההודעה המוקדמת בת 6 חודשים שישלח המשכיר לשוכרת בהתאם לאמור בסעיף 2.2 להסכם השכירות. עוד נקבע כי במידה ותוך 18 חודשים ממועד חתימת הסכם המכר לא תימסר לקונה החזקה בנכס, תעמוד הן למשכיר והן לקונה הזכות לביטול הסכם המכר.

3.לאחר שהמשכיר נפגש עם הלאל ביום 4.2.2014 ומסר לו הודעה בעל-פה אודות מכירת הנכס, ולאחר שבא-כוח המשכיר שלח לשוכרת ולהלאל ביום 13.2.2014 וביום 28.4.2014 הודעות לפי סעיף 2.2 להסכם השכירות, ובהן דרישה לפינוי הנכס תוך 6 חודשים, חתם הלאל ביום 18.5.2014 על מסמך התחייבות לפינוי הנכס "לכל המאוחר עד תאריך 8.10.2014" (להלן: כתב ההתחייבות).

התביעה והטענות המקדמיות