א. כללי
1.לפני תובענה לפינוי הנתבעת מדירה בת 4 חדרים ברח' מבצע נחשון 19 מעוז ציון (להלן: הדירה).
2.התובענה הוגשה ע"י מנהל עזבון המנוחה אסתר משה ז"ל, בעלת הדירה, כתביעה לפינוי מושכר, אך לנוכח טענת הנתבעת להיותה דיירת מוגנת מכוח הסכם, הועברה התובענה לדיון בסדר דין רגיל, תוך מתן הנחיות לזירוז הדיון בה, כפי שיפורט.
ב. רקע וטענות הצדדים
3.התובע הוא מנהל עזבון זמני לעיזבון המנוחה אסתר משה ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 15.3.2015, וזאת מכוח צו בית המשפט למשפחה שניתן ביום 25.5.2016.
4.התובע הגיש תביעה לפינוי מושכר כנגד הנתבעת.
5.על פי הסכם השכירות שנערך בין המנוחה לנתבעת, ואשר צורף לכתב התביעה, הושכרה הדירה לנתבעת ביום 15.5.2014 למשך שנה, עם תקופת אופציה לשנה נוספת, בדמי שכירות חדשיים בסך 4,500 ₪.
6.לטענת התובע, לא שלמה הנתבעת דמי שכירות מעת פטירת המנוחה, ובכל מקרה, בשל העובדה כי תקופת השכירות שנקבעה בהסכם שכירות, כולל תקופת האופציה, הסתיימה ביום 19.5.2016, הגיש התובע תביעה לפינויה מהדירה.
7.בכתב ההגנה טענה הנתבעת להיותה דיירת מוגנת. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי שכרה את הדירה עוד בשנת 2004, ונערך הסכם שכירות בין הצדדים שהוארך מפעם לפעם. לטענתה, נשאה במלוא התשלומים על פי ההסכם בסך 4,500 ש"ח והיא מתגוררת בדירה עם בני משפחתה עד היום.
8.הנתבעת הוסיפה, כי ברבות השנים התפתחו יחסי קרבה בינה למנוחה, והתקיימו ביניהם יחסי אם ובת .
9.לטענתה, בחודש דצמבר 2014, פנתה אליה המנוחה, וספרה לה כי היא זקוקה למזומנים לצורך מסוים ועל רקע זה, הציעה לה המנוחה לשלם לה 40,000$ במזומן כדמי מפתח, ודמי שכירות חודשיים בסך 3,000 ₪ ובתמורה לכך להפוך לדיירת מוגנת עד לשנת 2025, עם אופציה להארכה לשנת 2035.
10.לטענת התובעת בכתב ההגנה, הביאה המנוחה הסכם מודפס ברוח הסיכום, שהוכן ע"י מי מטעמה קודם לכן, וביום 1.1.2015, נחתם ההסכם על ידי הנתבעת והמנוחה, בנוכחות חבר קרוב וקרוב משפחה של המנוחה בשם יהושע משה. באותו מעמד, כך הנתבעת בכתב ההגנה ובתצהירה, מסרה בידי המנוחה בנוכחות אותו קרוב סך של 40,000$, והחל מאותו מועד ועד לחודש מרץ 2015, בו נפטרה המנוחה, שילמה את דמי השכירות החודשיים. לטענתה, מאותו מועד לא שילמה את דמי השכירות בהעדר ידיעה למי עליה לשלם.
11.הנתבעת הודיעה כי הכסף מוכן בידיה והיא תשלמו בהתאם להוראות בית המשפט.
12.הנתבעת צירפה לכתב ההגנה נספח ה/1 חלק מקורי לטענתה מאותו הסכם (8 עמודים), אשר מופיעות בו חתימות שלה ולטענתה של המנוחה, בראשי תיבות. לא צורף העמוד או העמודים האחרונים לאותו הסכם, וממילא לא צורף החלק הנושא חתימות מלאות של הצדדים, כמקובל בהסכם.
13.לטענת הנתבעת הסכם זה מאפשר לה להמשיך ולהתגורר בדירה, ומכוחו הפכה לדיירת מוגנת, ואין מקום לפנותה.
14.לאחר הגשת כתב ההגנה, הגיש התובע בקשה לצירוף תצהירים וראיות, תצהיר האחיינית הגב' רחלי יפת שהתגוררה בבית סמוך, ותצהיר מר בן משה, בן דוד של המנוחה, ששכר ממנה את הדירה בין השנים 2003 ו-2013. בשני התצהירים הוכחש נמרצות הנטען בתצהיר הנתבעת, ומהם עולה כי הדירה הייתה מושכרת עד לשנת 2014 לאותו בן דוד, ועל אף התקופה הארוכה נחתמו ההסכמים לתקופות של שנה וחודשו. בנוסף, צורפו טבלאות מסודרות לפיהם שילם השוכר תשלומים כסדרם, והמנוחה והדיירים חתמו לצד כל תשלום ותשלום כי הוא בוצע.
15.התובענה נקבעה לדיון בהתאם לסדרי הדין החלים על תובענה לפינוי מושכר, וביום 12.7.2016, בפתח הדיון, הודיעה הנתבעת כי נפלה טעות בכתב הגנתה ולתצהירה, כי אכן לא התגוררה בנכס משנת 2004, והנכס הושכר לה רק ביום 15.5.2014, כפי שטען התובע מלכתחילה.
הנתבעת טענה כי מדובר בטעות קולמוס (עמ' 1 ש'9-12 לפרוטוקול).