יתר סעיפי ההסכם מיום 7.11.2006 יחולו ויהיו בתוקף בתקופת השכירות המוארכת לפי הסכם זה".
3.בשלב מסוים החל הליך של פירוק שיתוף בקשר לנכס, ובמסגרתו מונו שלושה עורכי דין ככונסי נכסים. במסגרת הליך פירוק השיתוף, הוגשו הצעות לרכישת הנכס על ידי מספר גופים, ביניהם הנתבעים והתובעת. יצוין, כי לטענת הנתבעים נודע להם על ההליך המשפטי ועל כך שמתקיימת התמחרות על הנכס בשיחת טלפון אגבית מאחד הבעלים של הנכס זמן קצר לפני ההתמחרות, והוא הדריך אותם כיצד ניתן להגיש הצעה על הנכס. ביום 9.3.2017 התקיימה התמחרות במשרדו של אחד הכונסים, עו"ד רמי קוגן. ככל שהתקדמה ההתמחרות פרשו כל המציעים, ונותרו התובעת והנתבעים. כאשר הציעה התובעת סכום של 5,020,000 ש"ח החליטו הנתבעים לפרוש, והצעתה של התובעת הוכרזה כהצעה הזוכה. מיד לאחר מכן נחתם הסכם מכר בין התובעת לבין כונסי הנכסים, וביום 21.3.2017 אושר ההסכם על ידי בית משפט השלום בתל אביב שבפניו התנהל הליך פירוק השיתוף (ת"א 39688-05-15).
4.לטענת התובעת, בהסתמך על הזכייה בהתמחרות היא חתמה ביום 20.3.2018 על הסכם להשכרת הנכס לחברת סופר-פארם ישראל בע"מ ("סופר פארם") לתקופה של 24 שנים ו-8 חודשים, וזאת החל מיום 31.12.2017. דמי השכירות החודשיים לפי ההסכם הם 45,000 ש"ח בתוספת מע"מ (נספח 10 לכתב התביעה).
5.ביום 16.7.2017 שלחה התובעת לנתבעים מכתב, בו נאמר כי תקופת השכירות מסתיימת ביום 31.12.2017, כי לא תינתן ארכה לתקופת השכירות וכי על הנתבעים להיערך לפינוי הנכס עד יום 31.12.2017. בין הצדדים ישנה מחלוקת האם המכתב התקבל אצל הנתבעים, ומה דובר ביניהם בכל הנוגע לאפשרות הארכת השכירות. לטענת התובעת, בעקבות המכתב התקשרו הנתבעים לבעלים של התובעת, מר אביב טל ("אביב"), וניסו לשכנעו להמשיך להשכיר להם את הנכס, אולם הוא השיב כי עם כל הכאב שבדבר אין כל אפשרות כי כך יעשה, והוא כבר השכיר את הנכס לגורם אחר. לטענת הנתבעים, תחילה נאמר להם על ידי אביב כי התובעת תסכים להאריך את הסכם השכירות תמורת סכומים גבוהים יותר מאלו ששילמו עד כה, ורק בסביבות אוגוסט - ספטמבר 2017 הבינו שאין בכוונתה לעשות כן.
6.ביום 8.10.2017 שלחה הנתבעת מכתב המופנה לאביב ולסופר פארם (נספח 12 לכתב התביעה), בו נטען, בין היתר, כי בשיחה טלפונית הוסכם כי הנתבעת תוסיף לשכור את הנכס עד יום 30.12.2022; כי בשבועיים האחרונים נודע לנתבעת כי אביב מבקש לבצע עסקה נוגדת ולהשכיר את הנכס לרשת סופר פארם תוך הפרה בוטה של הסכם השכירות; וכי התובעת מנסה לגבות דמי שכירות גבוהים תוך שימוש לא כדין במוניטין של הנתבעת. במכתב צוין כי הנתבעת פועלת לביטול ה"מכרז" ולהגשת תביעה כספית ובקשה לצו מניעה זמני.
7.באותו יום שלחה הנתבעת מכתב גם לכונסי הנכסים (נספח 13 לכתב התביעה), בדרישה לביטול ה"מכרז" נוכח פגמים מהותיים שנפלו בו, לרבות קשר בין הכונסים לבין התובעת והסתרת מידע חיוני. במכתב זה הועלו טענות שונות בקשר להתנהלותם של כונסי הנכסים, ובין היתר הועלתה הטענה כי כונסי הנכסים לא דיווחו על כך שהסכם השכירות בין הנתבעת לבין הבעלים הקודמים הוארך ל-10 שנים נוספות. בנוסף, נטען כי היה על כונסי הנכסים לרשום בפרוטוקול ההתמחרות כי על התובעת להוסיף ולהשכיר את הנכס לנתבעת, והועלו טענות שונות לגבי השימוש במוניטין של הנתבעת להשאת ערכו של הנכס.
8.ביום 22.10.2017 שלחה התובעת, באמצעות בא כוחה, מכתב תגובה לבא כוח הנתבעים, בו דחתה את טענותיו, והבהירה כי אם הנתבעת לא תחזור בה לאלתר מכל טענותיה ותבהיר כי בכוונתה לפנות את הנכס עם תום תקופת השכירות ביום 31.12.2017, היא תראה בכך הפרה צפויה של ההסכם ותנקוט את ההליכים המשפטיים המתאימים (נספח 14 לכתב התביעה). ביום 25.10.2017 שלחה גם סופר פארם מכתב לבא כוח הנתבעים, בו הבהירה כי לפי מה שנאמר לה תקופת השכירות של הנתבעים מסתיימת ביום 31.12.2017, וכי בכוונתה לממש את זכויותיה לפי ההסכם שחתמה עם התובעת (נספח 15 לכתב התביעה).
9.ביום 17.10.2017 הגישה הנתבעת תביעה נגד התובעת לאכיפת הסכם שכירות (ת"א 27208-10-17; להלן – "תביעת הנתבעת"). בתביעה נטען, כי בין התובעת לנתבעת נכרת הסכם בעל פה להארכת תקופת השכירות בעשר שנים נוספות, ובית המשפט התבקש להורות על אכיפתו של הסכם זה. במקביל להגשת תביעה זו, הגישה הנתבעת במסגרת תיק פירוק השיתוף בקשה למתן צווים אשר יהיה בהם כדי לשמור על זכויותיה לאור ההסכם הנטען (נספח 18 לכתב התביעה). הבקשה נדחתה, תוך שמירת זכותה של הנתבעת לפעול לשם כך בהליך משפטי נפרד.
10.ביום 13.11.2017 הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, במסגרתה מבוקש פינוי של הנתבעים מהנכס. יצוין, כי לטענת התובעת במועד הגשת התביעה היא כלל לא הייתה מודעת לכך שהוגשה תביעת הנתבעת, אשר לא הומצאה לה.