לפניי תביעה כספית על סך 100,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים.
א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים.
1.התובעת היא חברה המוציאה לאור את המקומון "מודיעין ניוז" ומעסיקה כתבים אשר פרי עמלם מפורסם הן במהדורה פיזית של המקומון והן באתר האינטרנט של המקומון. הנתבעת היא מי שבבעלותה אתר אינטרנט הנושא את שמה, www.shelly.org.il/, ומי שמשמשת כחברת כנסת ונכון למועד הרלוונטי לתביעה שימשה אף כראשת מפלגת העבודה.
2.ביום 06.10.2011, פורסמה במקומון כתבתה של הגב' חנה שטרן, "מי יצחקי אחרון", ובמסגרתה הובא ראיון שקיימה עם מר יצחקי חן, בנוגע לתפקידו במטה הבחירות של הנתבעת לראשות מפלגת העבודה (להלן: "הכתבה"). התובעת טוענת כי גילתה שהנתבעת העתיקה לאתר האינטרנט שלה את הכתבה שפורסמה במקומון התובעת במהדורתו המודפסת והאינטרנטית. לטענת התובעת, הראיון הועתק במלואו, תוך השמטת קטעים מסוימים. משנודע לתובעת כי הכתבה הועתקה ללא אישורה, פנתה לנתבעת, באמצעות מי ששימש נכון לאותה עת כבא כוחה, על מנת להסדיר את העניין תוך הימנעות מפנייה לערכאות. כמו כן, דרשה התובעת "בזמן אמת" פיצוי בסך 40,000 ₪ והסרה של היצירה המפרה מאתר האינטרנט של הנתבעת.
3.התובעת טוענת כי הנתבעת העתיקה את היצירה המקורית ובכך הפרה את זכויות היוצרים של התובעת בהתאם לאמור בסעיפים 11 ו- 34 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007. כמו כן, טוענת התובעת כי מעשיה של הנתבעת עולים כדי עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. לטענת התובעת, אין באפשרותה לכמת את הנזק שנגרם לה בעקבות הפרת זכויות היוצרים הכלכליות והמוסריות שלה והיא עותרת, בהתאם לסעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, לפסוק לה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
4.הנתבעת טוענת כי הראיון נשוא התביעה פורסם באתרה, תחת מדור מיוחד בו מופיעות סקירות של ידיעות עיתונאיות הנוגעות לנתבעת, בכללן של אלו, מצויים מאמרים, כתבות, ידיעות וראיונות הלקוחים מכלי תקשורת שונים, להם נגיעה לנתבעת. נטען כי הראיון, הועלה לאתר האינטרנט של הנתבעת על ידי אחד ממתנדבי המטה ללא מעורבותה וידיעתה, כאשר בפרסום ניתן "קרדיט בולט הן לכתבת והן לתובעת עצמה". כמו כן, נטען כי משפנתה התובעת לנתבעת, ועל מנת להימנע מסכסוכים וממחלוקות, הוסר הראיון מן האתר באופן מיידי.
5.לטענת הנתבעת, הראיון הורכב משאלות ותשובות המרואיין שהיוו את לב הראיון ומשכך, טוענת היא כי בראיון מעין זה, לא קיימות זכויות יוצרים ואם אלו קיימות, הרי שהן שייכות למרואיין עצמו, שאת דבריו מביאה ומצטטת הכתבת. לחילופין, טוענת הנתבעת כי באם קיימת זכות יוצרים בראיון, השייכת לתובעת, עומדות לנתבעת הגנות שונות מכוח דיני זכויות היוצרים, ובין כך, הגנת שימוש הוגן, מכוח סעיף 19 לחוק זכות יוצרים. נטען כי ליצירה נשוא התביעה אין כל ערך כלכלי, שווי, שוק פוטנציאלי, אפשרות להיסחרות, ואף לא ניתן להפיק ממנה הכנסות, וכי בפועל, הפרסום באתר של הנתבעת, רק הגביר את החשיפה לראיון ולמקומון בפני ציבור שלא היה מודע כלל לקיומו, ושלא היה באפשרותו לקרוא אותו ללא פרסום זה. בנוסף לאמור, טוענת הנתבעת, כי צילום שלה שובץ במהדורה המודפסת של הראיון (להלן: "הצילום") ללא שהתובעת קיבלה אישור או רשות לעשותה בה שימוש, ועל אף שמדובר בתמונת יחסי ציבור אותה הזמינה הנתבעת בתמורה לתשלום ומשכך, הזכויות בה שייכות לה. לפיכך טוענת הנתבעת כי היא זכאית לפיצוי מהתובעת, בשיעור שאינו נופל מהפיצוי לו היתה זכאית התובעת לו היתה לה זכות יוצרים בראיון, וכי אם ייפסק שעל הנתבעת לפצות את התובעת, הרי שיש לקזז את סכום הפיצוי המגיע לנתבעת מן התובעת בגין הפרת זכויותיה.
ב. דיון והכרעה.
1.במרכזה של התובענה, עומדות טענות בדבר הפרת זכויות יוצרים הנמצאות, על-פי הטענה, בבעלותה של התובעת בשל פרסום שנעשה באתר האינטרנט של הנתבעת, בו הובאו קטעים מראיון שקוים במקור על ידי כתבת המקומון "מודיעין ניוז", הנמצא בבעלותה של התובעת ופורסם בו. הנתבעת כופרת בטענות התובעת בדבר זכויות האחרונה בראיון וטוענת כי משמדובר בראיון ולא בכתבה, זכויות היוצרים אינן שייכות למראיינת אלא למרואיין, וביתר שאת בנסיבות תובענה זו, בהן עומדות תשובות המרואיין, המובאות כציטוט מדויק, במרכז הראיון, ומשכך, אין למראיינת כל תרומה ייחודית ליצירה.
2.במסגרת ההליך התקיימה פגישת מהו"ת שלא צלחה, ועל כן, החזירו הצדדים את המחלוקת לפתחו של בית המשפט.
3.ביום 09.02.2014, ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ולפיו, בית המשפט יכריע במחלוקות שביניהם על פי החומר הקיים בתיק, וכי הנתבעת מוותרת על הטענה לפיה, אם קיימת בראיון נשוא התביעה זכות יוצרים (המוכחשת על ידה), הרי היא שייכת למראיינת ולא לתובעת. כמו כן, הוסכם כי הנתבעת תהיה רשאית לצרף לסיכומיה העתק של החשבונית בגין הצילום.
4.במסגרת סיכומיהם חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם, התובעת הדגישה וטענה כי יש לבחון את הכתבה כמכלול וכי הנתבעת העתיקה את פתיח הכתבה, לרבות הכותרת, ולחילופין, טענה כי הראיון מוגן בזכויות יוצרים ואלו שייכים לתובעת. נטען כי הפתיח לראיון מהווה אינדיקאטור נוסף לכך שמדובר בכתבה עיתונאית. הכתבה נכתבה על ידי כתבת המועסקת על ידי המקומון ומשכך, הבעלות בזכויות היוצרים ביצירה המקורית, שייכת לתובעת לאור סעיף 34 לחוק זכות יוצרים. התובעת מוסיפה כי טענות הנתבעת בדבר קיומו של מנהג, לפיו ציטוט מידיעות ומכתבות הוא עניין מקובל, אינן ראויות להתקבל, בהתחשב בהבחנה הקיימת בין מנהג לנוהג וכאשר קיים ספק באשר לשאלת תוקפו המחייב של מנהג כמקור משפטי לטענת הגנה. לכך מוסיפה התובעת, כי הסכמתה של הנתבעת להסיר את היצירה המפרה, מהווה הודאה לפיה לא נוצר מנהג. התובעת טוענת כי אין לקבל את טענות הנתבעת בדבר הגנת השימוש ההוגן מכוח סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, היות ותכליתו של סעיף זה והתיבה הרלוונטית הן מתן הגנה ל"סקירה" ואילו בנסיבות המקרה, מדובר בהעתקה של חלק נרחב מן היצירה המקורית ומשכך, אין מדובר בסקירה. כן טוענת התובעת כי עצם מתן הקרדיט לכתבת ולתובעת אינו רלוונטי מאחר והתובעת לא טענה להפרת הזכות המוסרית שקיימת ביצירה המקורית. לעניין הצילום של הנתבעת, נטען כי החשבונית אותה הציגה הנתבעת, כביכול בגין תשלום עבור תמונת פורטרט, אין בה כדי להוכיח זכותה בצילום שכן לא צורפה ראיה נוספת, הקושרת בין החשבונית לצילום המופיע בעותק המודפס של היצירה המקורית.
5.הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בפרסום באתר האינטרנט הובאו חמש שאלות וחמש תשובות מתוך הראיון, המהוות 20% מכלל השאלות שנכללו בו, תוך מתן קרדיט למראיינת ולתובעת. כמו כן, נטען כי הפרסום הופיע באתר הנתבעת במשך ימים ספורים עד להסרתו מייד לאחר שהתובעת ביקשה הסרתו. לטענת הנתבעת, לא מתקיימת, בנסיבות המקרה, דרישת המקוריות, מאחר ואין אדם יכול לטעון למקוריות בדברים שנאמרו על ידי אחר וכפועל יוצא, פלוני אינו יכול לטעון לבעלות בזכות יוצרים בדברים שנאמרו על ידי אחר. נטען כי על הטוען להיותו יוצרה של יצירה מסויימת להראות שמדובר ביצירה מקורית והוא מקורה. בהקשר זה, טוענת הנתבעת כי, בנסיבות המקרה, דרישת המקוריות עומדת למרואיין, ובוודאי שלא לתובעת או למראיינת.
6.הנתבעת טוענת כי העובדה שפלוני מתעד או מקבע דברים שנאמרו על ידי אלמוני אינה מעניקה לו זכות יוצרים בדברים שתועדו ועל כן, אין לראות במראיין שתיעד את דבריו של המרואיין, כבעל זכות היוצרים בראיון. לטענתה, על פי הדין האמריקאי, זכות היוצרים בראיון אינה שייכת למראיין, מאחר והוא אינו מקיים את דרישת המקוריות ועל כן, אין הוא יכול לטעון לקיומן של זכויות יוצרים בראיון. כן טוענת הנתבעת כי עומדת לה הגנת השימוש ההוגן לפי סעיף 19 לחוק, וכי בחינת נסיבות המקרה, לאור השיקולים המנויים בסעיף 19(ב), מובילה למסקנה כי השימוש שנעשה הנו שימוש הוגן, כשאין חולק כי הנתבעת נתנה קרדיט למראיינת ולתובעת.
7.לעניין הפיצוי, טוענת הנתבעת כי לתובעת לא מגיע כל פיצוי נוכח העדר זכויות יוצרים בראיון, וכי אף לו היתה לתובעת זכות יוצרים בראיון, הרי שמדובר בשימוש מותר. לטענתה, בנסיבות, הדרישה לפיצוי מופרכת. לטענת הנתבעת גם אם ייפסק פיצוי כלשהו, על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 56(ב) לחוק, ולקבוע פיצוי על הצד הנמוך ביותר, בהתחשב, בין היתר, בעובדה כי הפרסום הופיע ימים בודדים באתר הנתבעת והוסר באופן מיידי עם קבלת פניית התובעת.