תביעת קטין לפיצוי על נזק שנגרם לאחר שנפל לבור- קיבל 60 אש"ח

1.ביום 18.10.03, בהיות התובע כבן שש שנים וחצי, שיחק התובע בחצר הסמוכה לבית סבו ברחוב ניסנבוים 5 בירושלים ונפל לתוך בור אשר מכסהו לא היה נעול. תוך כדי נפילתו נפגע התובע בראשו ממסגרת הבור העשויה ברזל, ובגין כך נותרה לו צלקת באזור מצח ימין עליון והקרקפת הקדמית. על כך הוגשה התביעה שלפניי לפיצוי בגין נזק הגוף שנגרם לתובע, נגד עיריית ירושלים (הנתבעת 1) ונגד חברת הגיחון והמבטחת שלה (נתבעות 3-2), אשר שלחו הודעה לצדדי ג', דיירי הבניין ברחוב ניסנבוים 5. לשם השלמת התמונה אציין, כי ההודעה נגד חלק מצדדי ג' נמחקה לבקשת הנתבעות 3-2. 

2.בדיון מיום 1.6.14 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה שיעור הפיצוי בגין נזקו של התובע יעמוד על סך של 60,000 ₪ כולל, וזאת ביחסים שבין התובע לנתבעות, כאשר צדדי ג' לא יטענו כנגד סכום זה. התובע יהא רשאי לגבות את מלוא סכום הפיצוי מאת הנתבעות. עוד הוסכם כי לא תתקיים חקירת עדים ולא תישמענה ראיות נוספות, והנתבעות וצדדי ג' יסכמו בקצרה בעל-פה לצורך הכרעה בשאלת האחריות בין עירית ירושלים, חברת הגיחון והדיירים (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 1.6.14 ש' 17-13).

3.בפתח הדברים אציין כי ביום 12.6.13 נערך ביקור במקום, במהלכו הורם מכסה הבור וניתן היה להתבונן לתוכו. רוחב הבור (בערך 3-4 מ' לכל צלע) גדול מפתחו (70 ס"מ X 70 ס"מ) ובתוכו נראו מים בעומק של כ-40 ס"מ (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 12.6.13 ש' 4-1). בהסכמת הצדדים צולמו תמונות מן הביקור במקום, המתעדות את הבור ומיקומו ביחס לבניין המגורים ברחוב ניסנבוים 5, לשביל ציבורי ומדרגות המצויים בקרבתו המובילים מהכביש הראשי בכניסה לירושלים (בו מצויה תחנת אוטובוס) אל שכונת המגורים מעליו, ולגן שעשועים סמוך. התמונות נסרקו לתיק בית המשפט בהחלטה מיום 12.6.13.

אחריות עיריית ירושלים

4.עיריית ירושלים הגישה מטעמה את תצהירה של גב' רחל מזרחי, רכזת תכנון ושרטוט במחלקת האחזקה, האגף לשיפור פני העיר, לו צורף צילום התב"ע החלה על המקום. לאחר שגב' מזרחי ביקרה במקום במאי 2009 הצהירה כי "הבור נמצא, לפי הבנתי, בתחום הבית שברחוב ניסנבוים 5, ומכל מקום, הוא איננו בתחום העירייה" (סעיף 4 לתצהיר; ההדגשה שלי - מ.ש.). אלא, שעיון בצילום התב"ע מעלה כי לא ניתן לומר על בסיסו כי הבור נמצא דווקא בתחום השטח הפרטי של חלקה 104 ובה הבניין שברחוב ניסנבוים 5 (סומן בצבע תכלת, וראו נסח הטאבו של חלקה זו - נ1/2), ואין לשלול כי הוא נמצא בגדרי השטח הציבורי של חלקה 108 שבבעלות העירייה (סומן בצבע ירוק, וראו נסח הטאבו של חלקה זו - ג/1). 

5.ודוק, לא הובאה על-ידי העירייה חוות דעת מודד המפרטת היכן עובר הגבול בין החלקה הפרטית לבין החלקה הציבורית והקובעת מיקומו המדויק של הבור בזו או בזו. אוסיף, כי עניין זה עלה בדיון שהתקיים מיד לאחר הביקור במקום, מאחר שהביקור במקום לא יכול היה לסייע בהכרעה בנוגע למיקום הבור בחלקה הפרטית או בחלקה הציבורית בשל סמיכותו הן לשטח הציבורי הן לבניין המגורים. על כן ביקש ב"כ העירייה לשקול להציג חוות דעת מודד, אך הדבר לא נעשה, ובהעדרה דומה כי אישר בסיכומיו שאין די ראיות כדי לקבוע באיזה מקרקעין בדיוק מצוי הבור וטען כי יש להכריע בשאלת האחריות על-פי הסבירות, ובמיוחד לאחר שבית המשפט ראה את המקום מכל צדדיו וסביבותיו (ראו: עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 12.6.13 ש' 19-16; עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 1.6.14 ש' 25-21). בנסיבות אלה, איני סבורה כי עלה בידי העירייה להוכיח כי הבור מצוי בשטח הפרטי של בניין המגורים ולא בשטח הציבורי (וראו: ת"א (שלום ראשל"צ) 2072/09 כורש נ' עיריית אשדוד, פסקאות 8-6 לפסק דינו של כבוד סגן הנשיאה (כתוארו אז) י' קינר (10.11.2011); ת"א (שלום ת"א) 21334/96 גדליה נ' עיריית בת-ים (14.2.2001)).

6.אלא שאף אם אניח כי הבור מצוי בשטח הפרטי, מכל מקום, וכפי שעלה מן הביקור במקום - והדבר משתקף היטב בתמונות שצולמו ונסרקו לתיק בית המשפט - הבור מצוי בסמיכות לדרך ציבורית המובילה מן הכביש הראשי של הכניסה לירושלים אל שכונת המגורים הממוקמת מעליו; הגישה לבור אינה מוגבלת, באשר השטח בו מצוי הבור אינו מגודר; והבור מצוי בסמיכות לגן שעשועים עירוני.

7.מכל אלה עולה אחריותה של העירייה למפגע בענייננו שהוא בור שמכסהו לא היה נעול, המצוי למצער בקרבה ממש לשטח ציבורי בו נוהג הציבור לעבור, ובמיוחד בקרבה לגן שעשועים, באופן שחייב את העירייה לצפות כי ילד עשוי לשחק במקום וליפול אל תוך הבור. על-פי ההלכה המושרשת מוטלת אחריות על הרשות המקומית לנקוט אמצעי זהירות לשם מניעת פגיעה של עוברי-אורח בשטח המשמש את הציבור. אחריות זו קמה בין מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובין מכוח הוראות פקודת העיריות [נוסח חדש], אשר הרלבנטית ביותר לענייננו היא זו הקבועה בסעיף 235(3) המטילה על העירייה חובה למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב. לעניין זה ראו הגדרת "רחוב" בפקודת הפרשנות (נוסח חדש), המוסיפה לחול בהתאם לסעיף 1 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הכוללת "כל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו...". העירייה לא טענה וממילא לא הוכיחה כי היא נוקטת בדרך שגרה באמצעים סבירים כדי לאתר באופן יזום מפגעים כדוגמת בור המים בענייננו, העלולים לסכן את הציבור בדרכו, וילדים משחקים בקרבת גן שעשועים בכלל זה, על מנת להסירם. אוסיף כי העובדה שהבור ננעל על-ידי אבי התובע אינה משחררת את מי שחב בהסרת המפגע (וראו: עניין כורש לעיל, בפיסקה 9). על כן יש לקבוע כי העירייה אחראית לנזקו של התובע שנגרם בשל נפילתו לבור (והשוו, למשל: ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם, פסקאות י"ט-כ"א לפסק דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין (12.3.2013)).

אחריות חברת הגיחון