בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 8.4, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.
המבקש הינו הבעלים של הרכב, אביו של המבקש. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו מסר את הרכב לבנו כדי להגיע לחקירת משטרה ולא ידע כי בנו מצוי תחת השפעת אלכוהול. המבקש הוסיף בדיון כי הוא נכה, וכי בדרך כלל מצוי הרכב בשימוש בתו.
עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).
תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן. הרכב נמסר לבנו של המבקש בהסכמה מלאה, ולא רק שלא נעשתה כל פעולה בידי המבקש למניעת העבירה, אלא שלכאורה היה עליו לדעת עליה.
המבקש טוען כי קיבל את ההודעה שבנו מוזמן לחקירה בסמוך לשעה עשר בערב, ואז מסר את הרכב לבנו. הבן מאשר כי בטרם נהיגה שתה ארבע כוסות של וויסקי וזאת אצל חבר בשעה תשע וחצי לערך. כלומר בשעה שמסר המבקש את הרכב לבנו כבר היה נתון תחת השפעת אלכוהול, ולכאורה היה צריך המבקש להבחין בכך ולפחות בריח האלכוהול העולה ממנו, כפי שציינו השוטרים שעצרו את הבן לבדיקה.
יתרה מכך, מתברר כי מדובר בעבירה חוזרת מצד הנהג, אשר אך לפני חודשים אחדים נרשם נגדו דוח דומה, לפיכך היה על האב לדעת כי מדובר בנהג מועד לעבירה מסוג זה.
החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).
אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.