ש. שלמה רכב בע"מ נ' מטולה

פסק דין

רקע ועובדות המקרה:

התביעה שבפני נוגעת לתאונת דרכים מיום 19.2.12 ,שהתרחשה ברחוב הסדנאות 5 בהרצליה בין רכב התובעת שהיה אותה עת בשליטת נהגה מר מיכאל קורן לבין רכב הנתבעת נהוג על ידה במועד התאונה.

התובעת טוענת כי התאונה אירעה בעת שהנתבעת יצאה עם רכבה מחניה שמאחורי רכב התובעת ותוך כדי כך פגעה בכנף האחורית הימנית ובפגוש האחורי מימין הסמוך לכנף האחורית- ימנית של רכבה וכן בדלת האחורית ימנית של הרכב.

הנתבעת מודה שהתנגשה ברכב התובעת, ברם, דוחה מכל וכל כי פגעה במוקדי הנזק להם טוענת התובעת, פרט לפגוש האחורי. לצורך כך נסמכת הנתבעת על הודעת נהג התובעת שם ציין לטענתה כי מוקד הנזק הנפגע ברכבו הינו בפגוש.

כן לעמדת הנתבעת, התובעת גרמה לה נזק ראייתי בכך שתיקנה את רכבה ימים אחדים לאחר התאונה מבלי שאפשרה לה לבדוק את הרכב טרם תיקונו ולמעשה הציבה אותה בפני שוקת שבורה בעת שנדרשה לשלם לתובעת את סך הנזק הנתבע על ידה לאחר אומדנו באמצעות שמאי מטעמה. בהקשר לכך אציין כי בפתח הדיון עמד ב"כ הנתבעת על טענה נוספת הקשורה בכך ששמאי התובעת לא התייצב בבית המשפט להיחקר על שמאותו. טענתו זו נדחתה על ידי במעמד הדיון ועל כן לא אדרש לה במסגרת זו של פס"ד אם כי אשוב אליה בפרוטרוט בהמשך הדברים. טענה נוספת באמתחת הנתבעת אשר נטענה ביתר שאת בסיכומי בא כוחה והיא שהתובעת אינה בעלת דין נכון בתיק זה שכן לא הוכח כי היא ביטחה את הרכב מטעמה בעת הרלוונטית לתאונה. טענה זו חדשה היא ולא באה לעולם במסגרת חלופת המכתבים המקדימה לתביעה בין הצדדים אותה אפרט בהמשך. מעמדה של התובעת הוכחש אמנם במסגרת כתב ההגנה של הנתבעת, ברם, עסקינן בהכחשה גורפת וכללית שלא ירדה לשורשם של דברים, כמצופה, במסגרת דיונית וקריטית זו של התנהלות דיונית וממילא מלמדת את שציינתי לעיל כי עסקינן בטענה שאילו התכוונה לה הנתבעת באמת היתה עומדת על דעתה בעניין זה כבר בשלב הטרומי שבין הצדדים, עובר להגשת התביעה, במועד שבו הכחישה נמרצות את הנזק הנטען כלפיה. מעברם של דברים אציין כי לפי מיטב הבנתי התובעת ובעלת הרכב הנפגע לכאורה הן חד המה שכן עסקינן בחברת ליסינג שבבעלותה מצבור רב של רכבים המתנהלת לצורכי תיקון הרכבים באמצעות התובעת בתור חברת בת שלה. על כן, אין רבותא עקרונית לשאלת זהותה של התובעת ובפרט שאני למד כי עסקינן באותה אחת.

דיון ומסקנות:

הנה כי כן, שתי שאלות מרכזיות לבירור עומדות לפתחי: האחת, שאלת מיקומם הראלי של הנזקים ברכב התובעת כתוצר מהתאונה הנדונה והשנייה, שאלת אומדנו הראלי של נזק רכב התובעת בהתייחס לטענה בעניין זה מטעם הנתבעת.

במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים היום בפני, העידו נהג התובעת והנתבעת על גרסתם לאירוע. בפני בית המשפט גם עמדו מסמכי הצדדים אשר צורפו לכתבי בי- הדין מטעמם והמה בעיקרם: מטעם התובעת: חוות דעת השמאי מחברת זקצר בע"מ, תמונות נזקי רכב התובעת שצולמו על ידי השמאי עובר ולאחר תיקון הרכב, מכתב דרישה לתשלום נזק התובעת לנתבעת נושא תאריך 19.8.12 , מכתב דרישה נוסף למבטחת הנתבעת מיום 30.10.12, מכתב דרישה של ב"כ התובעת לנתבעת מיום 19.3.13, חשבונית מס תיקון רכב התובעת וכן הודעה חתומה של נהג התובעת נושאת תאריך 20.2.12 בנוגע לגרסתו לתאונה. מטעם הנתבעת: צורפו מכתב תשובה של ב"כ הנתבעת לדרישת תשלום התובעת נושא תאריך 29.8.12, מכתב תשובה של התובעת מיום 7.2.13 כמענה למכתב מיום 29.8.12 המציין דבר צירוף חוו"ד השמאי מטעמה וקבלות התיקון למכתב זה וכן מכתב של ב"כ הנתבעת לתובעת מיום 24.2.13 במסגרתו שללה הנתבעת את סכום הנזק לפיצוי ואף הוצע לה פיצוי ע"ס 200 ₪ לסיום המחלוקת שבין הצדדים.

לאחר בחינת עדויות הצדדים לצד יתר הראיות בתיק הגעתי לכלל מסקנה אשר אינה שוללת קיומו של קשר סיבתי שבין מוקדי הנזקים אותם תבעה התובעת מאת הנתבעת לבין התאונה עליה מבססת התובעת קשר זה לה אחראית הנתבעת באופן מלא בכך אני מקבל את התביעה במלואה כנגד הנתבעת.

עדותם של שני העדים על הנזקים בפועל ברכב התובעת, מובילים למסקנה זו וזאת מהטעמים הבאים:

עד התובעת העיד כי מששמע רחש של התנגשות יצא מחנות סמוכה למיקום התאונה שבה שהה וראה את רכב הנתבעת כשהוא מצוי בצמידות אלכסונית לרכבו, באזור החלק האחורי, היינו תוך כדי המפגש הבין רכבי. בחקירתו הנגדית לא שלל נהג התובעת את מיקומי הנזק ברכבו כתוצר התאונה ולא התרשמתי כי ראה אך את הנזק בפגוש בתור זה שנפגע בעקבותיה. העד השיב לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע ציין בהודעתו כי רק הפגוש האחורי נפגע מהתאונה וזה השיב שציין גם שריטה בצד ימין של הפגוש, כפי שאכן ניתן לראות בפועל כי צוין בתור כוונה לפגישה גם בכנף הימנית הקרובה לפגוש זה.

עיון בתמונות נזקי רכב התובעת מלמד את שציין העד מטעמה. הנזקים ברכב התובעת המתמקדים גם בכנף הימנית מאחור ובקצה הדלת הימנית אחורית, הינם נזקים נמשכים, רצופים ואחידים ובעלי גוון אחיד התואם את גובהם מהרצפה. הדבר תומך בטענת התובעת אודות התחככות רכב הנתבעת ברכבה תוך כדי יציאה מהחניה ויצירת נזק אחיד ומתמשך תוך כדי כך. דבר גם תואם את מנח הרכבים בעת הצגתם על ידי הנתבעת בעת שזו התבקשה להעיד כיצד התרחשה התאונה.

חיזוק לדברים מוצאים אנו גם בעדותה של הנתבעת דווקא. הנתבעת אשר העידה לאחר נהג התובעת ואשר בעת עדותו ישבה מחוץ לאולם בית המשפט ועל כן נחשבת עדותה טהורה וחפה מהתאמות למיניהן, סיפרה לבית המשפט בעדותה הראשית את השתלשלות קרות התאונה ולא פסחה בתיאורה על המילים הבאות ".. והוא עמד לפניי ואני רציתי לצאת ולעסוק [היה צ"ל –לעשות- ע.ס] רברס מהחניה, ושרטתי אותו שריטה קלה. בכנף ימין" [עמ' 4 שורה 10 לפרו' הדיון מהיום, ההדגשה שלי מהמקור-ע.ס.]. לאמור, גם הנתבעת עצמה מודה כי פגעה ברכב התובעת בכנף וזאת להבדיל מטענותיה בראשית הדרך ובהמשכן, כי פגעה ברכב התובעת בפגוש האחורי בלבד. על כן דין טענותיה ביחס ליתר מוקדי הפגיעה שהוכחשו על ידה להידחות על הסף. נוסיף ונציין כי ב"כ הנתבעת ביקש בסיכומיו מאת בית המשפט כי ראה בעדותה זו של הנתבעת בתור שגגה שיצאה מפיה. אין בידי לקבל טענה זו. עדותה של הנתבעת בעניין זה היתה חופשיה ונאמרה להבנתי מתוך מה שראו עיניה והא ראייה היא כי עד אשר ביקש בא כוחה לתת פרשנות אחרת לדברים, העדה לא תיקנה את עדותה או ביקשה לתקנה על דוכן העדים. על יסוד האמור, קובע אני כי מלוא האחריות לתאונה חלה על הנתבעת אשר אחראית גם למוקדי הנזקים כולם ברכב התובעת.

מכאן באים אנו לדון בשאלת הנזק הנתבע. כזכור, קובלת הנתבעת על שוויו של הנזק ונראה כי הלכה למעשה טרונייתה בעניין זה העוברת כחוט השני לאורכה ולרוחבה של המחלוקת בתיק סובבת סביב שאלה זו באופן עקרוני בלבד, שכן על דעת הנתבעת לא ניתן לחיות בשלום עם נזק שנחזה לעין לאחר התאונה כמינורי עם דרישת פיצוי גבוהה כל כך.

עמדת הנתבעת בעניין זה נסמכת על שני ראשי טיעון עיקריים: האחד, שהתובעת לא אפשרה לה לבדוק את הרכב בעצמה לאחר התאונה אלא דאגה לתקנו יומיים לאחר מכן. והשנייה, שלא התאפשר לה לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו. טענתה השנייה של הנתבעת נדחתה על ידי במסגרת הדיון בפניי היום כפי שציינתי לעיל. עמדתי היא עליה אחזור גם עתה הינה שעל בעל דין המבקש לחקור מומחה מטעמו של צד נגדי שהגיש חוות דעת, להודיע על כך לבית המשפט ולצד שכנגד 30 ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות. עמדת הנתבעת הינה שהודעה כאמור ניתנה במסגרת כתב הגנתה אלא שלא קיבלתי טענתה זו כיוון שסברתי שאין המצוין בכתב ההגנה לעניין זה מרפא מתן הודעה קונקרטית ומתאימה באופן מפורש וחד משמעי במסגרת דרישה לצד שכנגד עם העתק לתיק בית המשפט. כתב ההגנה אינו תחליף לסעד מעין זה וממילא ברור גם לנתבעת כי מטעמים טכניים ופרוצדוראליים הן על התובעת להיערך נכונה לזימון השמאי מטעמה באמצעות דרישה להוצאות צו מאת בית המשפט או באמצעות מתן הודעה מתאימה לשמאי על מנת שישריין מתן הגעה למתן עדות ביום הדיון והן על בית המשפט בפניו מתקיים דיון ההוכחות לבחון הערכות מתאימה לקיומו של דיון מעין זה החובק לא רק דיון הוכחות במעמד עדי הצדדים כי אם דיון לחקירת שמאי המאריך מטבעם של דברים את הזמן השיפוטי המוקצב ברגיל לתיקים מעין אלו. על כן, אין הנתבעת יכולה לבסס טענותיה בעניין זה על אזכור בקשתה הלקונית בעניין זה במסגרת כתב ההגנה. באשר לסוגיה השנייה הקשורה כביכול בנזק הראייתי הנטען על ידי הנתבעת שהינו תוצר העובדה שהתובעת תיקנה את רכבה מיד לאחר התאונה ולמעשה לא אפשרה לה לבדוק אותו טרם תיקונו על מנת לגבש חוות דעת נגדית כביכול או בכדי לבחון את טענותיה של התובעת בנושא אומדן וכימות הנזק. אכן על פניו התובעת תקינה את רכבה יומיים לאחר מועד התאונה ובכך לא אפשרה לנתבעת לבדוק את הרכב עובר להגשת חוות דעתה ותיקונו בפועל. עם זאת אני סבור שהדבר לא מנע מאת הנתבעת להגיש חוות דעת נגדית מטעמה במקרה זה שלפניי זאת כיוון שהנזקים הנראים לעין והנחזים כביכול מחוות דעת שמאי התובעת הינם נזקים חיצוניים הנראים בבירור מתמונות הנזק שצילם שמאי התובעת. מדובר בתמונות בהירות וחדות שצולמו מכל זווית אפשרית של מוקדי הנזק שנתבעו ולכן משקפות הן הלכה למעשה את הנזק שנאמד בידי שמאי התובעת בפועל על בסיס שקול דעתו המקצועי. שיקול דעת זה הביא בחשבון גם את ערכה של ירידת ערך רכב התובעת תוצאת שני פרמטרים לאומדן מרכזיים: האחד תיקון הכנף האחורית הימנית והשני צביעה לא מקורית של מוקד זה. פרמטרים אלו מתבססים על כללי ועדת ששון המתירים לשמאי שיקול דעת רחב המבוסס על סרגל אחוזים לאומדן. אומדן שיקול הדעת האמור אינו מחייב בדיקת הרכב שכן די בתמונות שהוצגו מטעם השמאי בכדי לאפשר אומדן נגדי המבוסס אף הוא על שיקול הדעת המוקנה לשמאי הנגדי של הנתבעת. עמדתי בעניין זה נכונה גם ביחס לתיקון הנזקים הישירים מהתאונה שכן גם כאן בהתבסס על תמונות הנזק הברורות ותצורת הנזקים הנראית לעין במפורש מתמונות אלה, די היה לנתבעת כי תציג תמונות אלו בפני שמאי מטעמה על מנת שיאמוד את ערכו הנגדי של התיקון ועל כן אין צורך להביא רכב זה של התובעת בפני שמאי זה טרם שיעשה כן. לחילופין ניתן לומר כי בידי הנתבעת עמדו כלים יחסית טובים לבחינת ערכו הנגדי של תיקון רכב התובעת ולשם בחינת אומדן זה היא לא נזקקה לבדיקת הרכב טרם שתוקן. אוסיף לכך את עמדתי כי הנתבעת אף לא טרחה להביא אסמכתא מאת שמאי מטעמה הסבור, חרף את שציינתי לעיל, כי לא ניתן לאמוד את נזקיו הראליים של רכב התובעת מבלי לבדוק אותו תחילה. גם זאת וגם זאת לא נעשה על ידי הנתבעת עד כי נדמה שאין היא עומדת באמת אחר טענתה זו.

זאת ועוד ובהקשר לאמור, מחילופי המכתבים מטעמם של הצדדים ובפרט מתשובת הנתבעת לתובעת במכתבו האחרון של בא כוחה מיום 24.2.13 במסגרתו הוצע לתובעת פיצוי סמלי ע"ס 200 ₪ שאינו משקף ולו את עלות הנזק בפגוש רכב התובעת (אשר כזכור לא הוכחש כי נפגע מהתאונה), אני למד כי פניה של הנתבעת לא היו לבחון בצורה מעמיקה את נזקיה הנתבעים של התובעת. הנתבעת התרעמה על הנזק הנתבע ממנה שכן סברה שהוא אינו עומד בקנה אחד עם מה שראו עינה לאחר התאונה, אך תחת להתעמת עם הדברים ברצינות היא בחרה להציע לתובעת סכום מינורי לפיצוי שאינו עומד אף בקנה אחד עם אומדן מוקד הנזק שלא הוכחש על ידה בפועל. הדבר מתיישב גם עם העדר כוונה מוכחת מטעם הנתבעת לזמן את שמאי התובעת לחקירה על שמאותו כפי שהרחבתי בדברים לעיל, כך שהלכה למעשה, פרט לניסיונה של הנתבעת לסיים את המחלוקת בינה ובין התובעת במינימום הפיצוי האפשרי, לא נעשתה על ידה פעולה אמתית לשלול את אומדן הנזקים הנתבעים ממנה, מקום בו נראה על פניו כי עמדו לרשותה, חרף תיקון הרכב, כלים נאותים לעשות כן.

סוף דבר:

התובעת הוכיחה את תביעתה הכוללת את אחריות הנתבעת לתאונה, מוקדי הנזק שנפגעו בעטיה וכן את סכום הנזק הישיר לפיצוי. אני קובע עם זאת כי התובעת לא הוכיחה את רכיב השבת הרכב שנתבע על ידה בהעדרה של ראייה קונקרטית לעניין זה.

על יסוד כך, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 3,945 ₪, [לאחר ניכוי רכיב השבתת הרכב], בצירוף הפרישי ריבית והצמדה למדד מיום 13.3.12 - שהינו המועד שנועד לתשלום הנזק עפ"י חשבונית מס תיקון רכב התובעת, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,500 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ע"ס 372 ושכר העד מטעם התובעת ע"ס 400 ₪ כפי שנפסק בדיון.