ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' איילון בלו ליסינג בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעות הגישו תביעתן בגין הנזקים שנגרמו לרכבן בתאונה נשוא התביעה. הנתבעת 1, בעלת הרכב, היא חברת ליסינג, והנתבעת 2 היא מבטחת הרכב. בזמנים הרלוונטיים לתאונה הושכר הרכב לחברה בשם ברברה השקעות בע"מ (להלן: "חברת ברברה").

2.לגרסת התובעות התאונה נגרמה כתוצאה מכך שרכב הנתבעות סטה במפתיע לנתיב נסיעת רכבן, פגע בו, והסב לו את הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

3.הנתבעות אינן מציגות גרסה עובדתית נוגדת לנסיבות התאונה. לטענתן, בעת התאונה היה הרכב בחזקתה של חברת ברברה, נהג הרכב לא דיווח על התאונה, כל הניסיונות לאתרו עלו בתוהו, ולפיכך על התובעות להפנות תביעתן לנהג הרכב או לחברת ברברה, אך בנסיבות אלו, הן אינן נושאות באחריות לתאונה.

לתמיכה בטענות אלו הגישו הנתבעות דו"ח חוקר, נ/1. לפי האמור בדו"ח החוקר, במועד התאונה הושכר הרכב לחברת ברברה, אך חברה זו נסגרה בינתיים ונהג הרכב לא אותר. אין בידי הנתבעת 1 פרטים נוספים אודות האנשים ששכרו את הרכב. חוזה השכירות עצמו נמסר לחוקר, אך הוא לא צורף לדו"ח החקירה, וגם לא הוצג בפני.

4.בעת הדיון העידה בפני נהגת רכב התובעות בלבד. לפי עדותה, היא נהגה רכבה בכביש ולפתע חתך את נתיב נסיעתה רכב הנתבעות ופגע במראה השמאלית של הרכב. עדותה של הנהגת היתה משכנעת ואני מקבלת גרסתה, שלא נסתרה. מכאן שהאחריות לתאונה רובצת על נהג רכב הנתבעות.

השאלה היא אם כאשר נהג הרכב לא אותר, נושאות באחריות לתאונה גם בעלת הרכב ומבטחת הרכב. לכך מתייחסת עיקר המחלוקת בין הצדדים.

5.שאלת אחריותן של חברות השכרה לנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונה בה היה מעורב רכבן, מקום בו נהג הרכב לא אותר, נדונה במספר פסקי דין. הפסיקה קבעה שיש להטיל אחריות על חברות להשכרת רכבים, גם כאשר נהג הרכב לא אותר. פסיקה זו מבוססת על יכולתן של חברות להשכרת רכבים לבטח עצמן מפני מקרים שכאלו; על חובתן של חברות השכרה לרכוש לעצמן ביטוח צד ג', הן מכוח סעיפים 19(7) ו – 40(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה – 1985 והן מכוח הוראות המפקח על התעבורה מיום 1/3/89 שקבע את חובתה של חברת השכרה לרכוש ביטוח צד שלישי גם לנזקי רכוש; על מדיניות משפטית ראויה שנועדה למנוע מצב בו נפגע מרכב לא יוכל להיפרע את נזקיו רק מאחר ומי שנהג ברכב בעת התאונה לא אותר; על היות הרכב חפץ מסוכן, ובעל הרכב בעליו של חפץ מסוכן, שעליו החובה לעשות כל שנדרש כדי להבטיח שלא ייגרמו נזקים עקב השימוש ברכב שבבעלותו; על היות חברה להשכרת רכב "מעין מבטחת" של הרכב; ועל היות החברה, לא רק בעלת הרכב אלא גם מתירת השימוש בו תוך הפקת רווח (ראה למשל ת.א. 12085/03 ניו קופל נ. שי יעקב, ואוויס דן רכב תחבורה בע"מ; בר"ע 3057/05 בסט קאר חברה להשכרת רכב בע"מ נגד דגן עופר; ת"ק (צפת) 22577-08-10 שרה טרבולסי נ' שלמה SX חב' להשכרת רכב בע"מ; ת"ק 3277-03-10 בן ארוש נ. דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ; תאמ (י-ם) 10161-12-10 שקאיק אלנועמאן להשכרת רכב נ' אלה קרלינסקי; ורבים אחרים).

בהתאם לפסיקה עקבית זו, נושאת הנתבעת 1 באחריות לנזקים שגרם מי שנהג ברכבה.

6.יתר על כן. הרכב לא הושכר לאדם מסויים אלא לחברה. גם אם נהג הרכב לא אותר, וגם אם החברה שוכרת הרכב, חברת ברברה, חוסלה, לא הובהר אלו מאמצים נעשו על ידי הנתבעות כדי לאתר את האנשים העומדים מאחורי החברה, ולנסות באמצעותם לאתר את מי שנהג ברכב בעת התאונה. כאמור, חוזה ההשכרה עצמו, לא הוצג. בנסיבות אלו, לא רק שבהתאם לפסיקה הנוהגת, יש להטיל אחריות על חברת הליסינג, גם כאשר נהג הרכב לא אותר, אלא שלא שוכנעתי כי הנתבעת 1 עשתה כל שביכולה כדי לאתר את מי שנהג ברכב.

7.אשר לאחריותה של הנתבעת 2. טוענת הנתבעת 2 כי בנסיבות בהן נהג הרכב לא אותר, אין לחייבה כמבטחת הרכב, וזאת בשל חוסר שיתוף פעולה עם המבוטח. איני מקבלת טענה זו. ראשית, כמבואר, לא שוכנעתי כי נעשו כל המאמצים הנדרשים לשם איתור נהג הרכב. שנית, הנתבעת 2 לא הציגה כל גרסה נוגדת לנסיבות התאונה, ולפיכך לא עלה בידה להוכיח כי לו נהג הרכב היה מוסר גרסתו, היה בכך כדי לפטור או כדי להפחית את חבותה. "כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה.... המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה.... באי שיתוף פעולה אין כדי לפטור את המבטחת מחבותה, אלא אם הדבר מונע את הקטנת החבות" (בר"ע 2180/06 סתי נ' בטוח ישיר).

7.התוצאה היא ששתי הנתבעות נושאות באחריות לתאונה, ועליהן לפצות את התובעות על מלוא נזקיהן. לאור האמור, ישלמו הנתבעות לתובעות סך של 2,434 ₪ צמוד מיום 14.12.08 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.