ש י א רפאל פרוייקטים בע"מ נ' עירית אשקלון

החלטה

תביעה כספית להשבת סכומים ששולמו על ידי התובע בגין אגרות והיטלים שונים. חלק מהתביעה מתייחס לתשלום היטל ביוב.

הנתבעת טענה, כי יש למחוק על הסף את חלקי התביעה המתייחסים להיטל הביוב, שכן ועדת הערר לענייני ביוב היא המוסמכת לדון בעניין.

הואיל והנושא הקשור לסמכותם של בתי המשפט לדון ברכיב היטל הביוב היה תלוי ועומד להכרעתו של בית המשפט העליון, במסגרת תיק רע"א 3893/97 בעניין מישור הנוף, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יש להמתין להכרעתו של בית המשפט העליון בסוגיה.

סופו של דבר, בית המשפט העליון לא נדרש למתן הכרעה עקרונית בסוגיה, אלא המליץ לצדדים באותו הליך להגיע להסכמה, לפיה נושא היטלי הביוב יועבר לדיון בפני ועדת הערר, ואילו העירייה מתחייבת שלא להעלות טענה בדבר איחור במועד הפנייה לועדה. בפני הועדה יוכל כל צד לטעון את מלוא טענותיו, לרבות בעניין התיישנות לפי הדין האזרחי. הצדדים קיבלו המלצת בית המשפט, אשר נתן תוקף להסכמה שהתקבלה.

קודם למתן החלטה, המלצתי לצדדים להסכים לקבל את הצעתו של בית המשפט העליון, כפי שניתנה בעניין מישור הנוף, והתקבלה על ידי הצדדים שם. הנתבעת הודיעה, כי אינה מסכימה להמלצתי, המפנה להצעת בית המשפט העליון, שכן לעמדתה, הסכמות שהתקבלו באותו הליך, אינן מחייבות אותה. עוד הודיעה הנתבעת, כי לעמדתה, קיים הבדל בין נסיבות מקרה זה לנסיבותיו של המקרה שנדון בעניין מישור הנוף.

עיינתי בטיעונים שהוגשו על ידי ב"כ הצדדים וכן באסמכתאות הרבות אליהן הפנו ב"כ הצדדים בטיעוניהם.

ההלכה לעניין הסמכות לדון בנושא היטל ביוב נקבעה בפסק הדין בתיק רע"א 2425/99 בעניין ייזום. בפסק הדין בעניין ייזום דן בית המשפט העליון בשאלה, מיהו הגורם המוסמך לדון במחלוקות הנוגעות להיטל הביוב. בפסק הדין בעניין ייזום נקבע, כי ועדת הערר היא שמוסמכת לדון בנושא היטל הביוב.

לאחר מתן פסק הדין בעניין ייזום נשמעו דעות שונות בפסיקה לגבי השאלה, האם הלכה זו חלה גם על תביעות השבה. מחד, בפסק הדין בעניין ייזום נאמר, כי האבחנה בין מצב דברים בו הוטל על בעל נכס חיוב בהיטל אשר טרם שולם והוא מבקש להעמידו לביקורת לבין מצב דברים בו סכום ההיטל שולם ובעל הנכס טוען לאחר מעשה כי יש לזכותו בהשבה, אינה נראית מהותית, ככל שהיבט סמכות גופי הערר נוגע בדבר. מאידך, בפסק הדין ברע"א 6590/95 בעניין צרפתי, שניתן מאוחר יותר, נקבע, כי יש לפעול בהתאם ל"מבחן הסעד" ועל כן דינה של תביעת השבה יהיה שונה.

שאלה זו ממש הועמדה, כאמור, פעם נוספת, להכרעתו של בית המשפט העליון בעניין מישור הנוף. משלא ניתנה באותו עניין הכרעה בפסק דין, אלא הצדדים הגיעו להסכמה על יסוד המלצת בית המשפט, מבקשים ב"כ הצדדים בתיק זה לטעון לגבי עמדתו של בית המשפט העליון מתוך המלצתו וכן מתוך דברי שופטי בית המשפט העליון, במהלך הדיון שנערך בפניהם. אכן, יש לתת את הדעת לדברים שנאמרו במהלך דיון שנערך בפני שופטי בית המשפט העליון ולהמלצה שניתנה בדיון, אך לא ניתן לבסס ההכרעה בשאלה העומדת על הפרק על יסוד דברים אלו, וזו צריכה להינתן על יסוד ההלכות כפי שנקבעו בפסקי הדין של בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון כבר התייחס למשמעות הלכת ייזום, בכל הנוגע לתביעת השבה, גם לנוכח פסק הדין המאוחר יותר, שניתן כאמור בעניין צרפתי. וכך, ברע"א 564/07 בעניין דלק נדל"ן נקבע, כי הלכת ייזום לא שונתה בפסק דין צרפתי. פסק הדין בעניין ייזום דן באופן ספציפי בנושא היטל הביוב. גם אם בנושאים אחרים, תביעות השבה נתונות לסמכותו של בית המשפט האזרחי, הרי שאין בכך כדי לשנות את שנקבע בפסק הדין בעניין ייזום, אשר נובע, בין היתר, גם מההסדר המיוחד המעוגן בחוק לגבי היטל הביוב.

לכאורה, היה מקום לקבל הבקשה ולהפנות התובעת לועדת הערר. אולם, בכל פסקי הדין אשר בהם נקבעה סמכותה של ועדת הערר לדון בנושא היטל הביוב, שולבה קביעה זו, באופן הדוק ובלתי ניתן להפרדה, עם הבטחת האפשרות לקיום הדיון בפני ועדת הערר. היינו, בית המשפט העליון הקפיד כי הפניית התובע להליכים בפני ועדת הערר לא תהיה הפניית סרק, שעה שבבואו לדון בפניי הועדה, ייתקל בסירוב, על רקע מועד הבאת העניין בפני ועדת הערר. הדרך שנמצאה היתה בכך, שהוארך המועד להגשת הערר, ועניין זה נעשה בהנחיית בית המשפט העליון ובהסכמת הרשות המקומית הנתבעת.

כך נקבע בפסק הדין בעניין דלק נדל"ן כי אין מקום לשנות מהלכת ייזום, ויש להפנות החברה התובעת לדיון בפני ועדת הערר, "שעה שהפתרון של הארכת מועד להגשת הערר לועדת הערר זמין ומצוי לפתחנו". בית המשפט יצא מנקודת הנחה, אשר על יסודה ניתנה הכרעתו בדבר העברת העניין לדיון בפני ועדת הערר, כי המועד להגשת הערר אכן יוארך.

על פתרון כאמור, המליצו שופטי בית המשפט העליון במסגרת הדיון בעניין מישור הנוף, וכך אומנם נעשה. לא הובאה בפניי בית המשפט אסמכתא כלשהי, בה דובר בהודעת חיוב שנשלחה לפני המועד בו ניתן פסק הדין בעניין ייזום, ואשר במסגרתה נקבע כי בית המשפט האזרחי לא ידון בעניין היטל הביוב ובמקביל נחסמה הדרך לבירור הטענות בועדת הערר.

אינני סבור, כי קיים הבדל בין מקרה זה לבין אותם מקרים אחרים, בהם ההפניה לועדת הערר היתה שלובה עם הבטחת קיומו של הדיון בפני הועדה.

במקרה שלפנינו, מועד משלוח דרישת התשלום מוקדם למועד בו נקבעה ההלכה בעניין ייזום, כאשר עד לאותו מועד, ואף לאחר מכן, התקיימה "אי ודאות בסיסית" (כלשון בית המשפט העליון בדיון שנערך בעניין מישור הנוף) בשאלת הסמכות.

בנסיבות אלו, וכל עוד הרשות המקומית עומדת על טענתה לאיחור בהגשת הערר לועדת הערר, הרי שמן הראוי כי בית המשפט ידון בתביעה, גם בכל הנוגע לרכיב היטל הביוב.

ניתנה היום, 5 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.