החלטה
זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני, להימנע מחילוט ערבויות בנקאיות אוטונומיות.
המבקשת הגישה כנגד המשיבים 1-3 (להלן: "המשיבים") כתב תביעה לתשלום 14,000,000 ₪. המבקשת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות גמר בפרויקטים העוסקים בבנייה.
המשיבה 1 עוסקת בניהול ופיקוח על הקמת של פרויקטים בתחומי הבנייה; המשיב 2 הוא מנהל הפרויקט הנדון בהליך זה והמשיבה 3 היא הבעלים של הפרויקט האמור.
לאחר משא ומתן נקשר הסכם והמבקשת החלה בביצוע העבודות. על פי ההסכם, נתנה המבקשת למשיבות 1 ו-3 ערבויות בנקאיות אוטונומיות בסכום כולל של 725,000 ₪, זאת להבטחת ביצוע העבודות. אין מחלוקת שהמבקשת לא סיימה את העבודות ואינה נמצאת בשטח ביצוע העבודות.
לטענת המבקשת, חייבות לה המשיבות 1 ו-2 כ-20,000,000 ₪, אך היא העמידה את תביעתה על סך של 14,000 ₪ וזאת מטעמי אגרה.
בקליפת אגוז טוענת המבקשת, שהיא ביצעה עבודות על פי ההסכם וכן עבודות נוספות ותמורתן של עבודות אלה לא שולמה לה. לפיכך אין הצדקה למימוש הערבויות הבנקאיות ויש למנוע מימוש ערבויות אלה.
מלשון כתבי הערבות הבנקאית עולה, כי הערבויות הן אוטונומיות והן תמומשנה גם מבלי שהמשיבות יידרשו להוכיח, לפרט או לבסס את דרישתן ומבלי לדרוש את סכום הערבות קודם לחילוט כתב הערבות.
כלומר, חילוט הערבות יכול שייעשה בלא כל זיקה וקשר לעסקת היסוד שבין הצדדים ובלבד שייעשה בתום לב וביושר.
פסיקת בית המשפט העליון בעניין מעמדה המיוחד של הערבות הבנקאית האוטונומית הינה עקבית ורבת שנים. בית המשפט העליון פסק לא אחת כי הערבות הבנקאית היא עצמאית ובלתי תלויה במערכת היחסים שבין הנושה לחייב. ראה לעניין זה רע"א 4256/93, שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בניה בע"מ, פ"ד מח(1), 450.
עוד נפסק בבית המשפט העליון, כי:
"כלל הוא כי ערבות בנקאית אוטונומית תהא עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד, וכי האפשרות לחלטה תהיה פועל יוצא של התנאים הנקובים בכתב הערבות עצמו. ייפוי כוחן של טענות שיסודן בעסקת היסוד, ויהיו אלה אף טענות שניתן לבססן בראיות לכאורה, למנוע מהנערב לחלט את הערבות, עשוי לגרוע מתכליתה של הערבות הבנקאית לשמש אמצעי חשוב להקניית ביטחון ויציבות בעסקאות מסחריות… שני חריגים לעיקרון העצמאות: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. תכולתם מוגבלת לאותם מקרים נדירים שבהם התנהגות הנערב הייתה חמורה במיוחד. תכולתו של חריג הנסיבות המיוחדות אינה מוגבלת אך למקרי זיוף או מרמה. עם זאת, ככלל, אין די במחלוקת חוזית כשלעצמה כדי להצדיק סטיה מעקרון העצמאות. ברגיל, על מנת לבוא בגדרי החריג יידרש מבקש הערבות להצביע על התנהגות חמורה או שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות".
(רע"א 1765/00, י. מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ)
בענייננו, נטען על ידי המבקשת כי המשיבות לא שילמו לה את שסוכם עליו בחוזה, וכי התנהגות זו של אי תשלום באופן עקבי, הינה התנהגות שיטתית אצל המשיבות. כראיה לכך ציינה המבקשת, בסעיף 8 לבקשה, תביעות דומות שהוגשו בשנים האחרונות נגד המשיבה 1, כאשר במעשים רבים המתוארים באותם הליכים ניכרת ידו המכוונת של המשיב 2.
בחקירה הנגדית שנערכה למנהל המבקשת התברר, שהעובדות הנטענות על ידו בסעיף 8 לתצהירו (המהווה העתקה של סעיף 8 לבקשה) – אינן ידועות לו מידיעה אישית.
על מנת שהמבקשת תוכל להוכיח, ולו לכאורה, את המרמה הנטענת בבקשה – עליה להביא ראיות נכבדות לכך ולא להסתפק בהפרחת טענות בחללו של אולם תוך הסתמכות על טענות עובדתיות, אשר לא נבדקו על ידי המצהיר מטעמה. העובדה שהוגשו תביעות כנגד המשיבות או מי מהן אינה מלמדת דבר באשר לגורל אותם הליכים ואינני יודע אם תביעות אלה נמחקו, נדחו או שעודן מתנהלות ואם הסתיימו בפסק דין – מה היה תוכנו של אותו פסק דין.
עצם העובדה שהוגשו תביעות, אינה מלמדת על התנהלות בדרך של מרמה מכוונת על ידי מי מן המשיבים. בהחלט ייתכן שקיימות מחלוקות חוזיות בין הצדדים כאן ובין אותם תובעים שהגישו את תביעותיהם כנגד המשיבים לבין המשיבים. אולם, עצם קיומן של מחלוקות אין בה כדי להצביע על מרמה דווקא.
השערותיה של המבקשת בדבר תוכנית מרמה מתוכננת, כמפורט בסעיף 7 לתצהיר, אינן נסמכות על ראיות. למשל, נאמר בסעיף 7(ב) לתצהיר כי המבקשת חתמה על הסכם דרקוני תחת אילוץ, והמצהיר מטעמה חזר על הדברים בעדותו. אולם מבחינת העובדות כפי שהעיד עליהן אותו מצהיר עצמו עולה, כי נערך בין הצדדים משא ומתן לא קצר, התקבלו הערות של המבקשת לנוסח החוזה כפי שהוצע על ידי המשיבים ועקב כך שונו תנאי החוזה. נסיבות כאלה אינן מלמדות על עושק או כפייה אלא על משא ומתן מסחרי, שאינו מתנהל בחלל ריק, ואשר בסופו נכרת חוזה בין הצדדים.
בסעיף 7(ג) לתצהיר מצוין, כי מהנדס שעבד מטעם המבקשת במקום הוחתם במרמה על תוכניות עבודה אשר שונות מתוכניות המכרז. תצהיר מטעם אותו מהנדס לא הוגש ואף התוכניות עצמן לא הוגשו, כך שלא ניתן ללמוד על המרמה הנטענת בתצהיר. גם שאר העובדות הנטענות בסעיף 7 אינן מלמדות על מרמה דווקא, ולכל היותר יש בהן כדי ללמד, אם יוכחו, על הפרת החוזה.
לא לנסיבות כאלה התכוונה הפסיקה, כאשר החריגה את הכלל בדבר האוטונומיות של הערבות הבנקאית, וקבעה שאוטונומיות זו תיסוג מפני מרמה ונסיבות מיוחדות.