שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ נ' חברת המושבים בדרום בע"מ

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

לפניי תביעה כספית ונזיקית מאת שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "המושב"). הגם שכימות כספי של טענות המושב מגיע לסך 11,921,250 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (10.8.2006) [סיכומי המושב, פסקה 48] – המושב העמיד את תביעתו, לצרכי אגרה, על סך 3,000,000 ₪, נכון למועד הגשתה.

הנתבעים הם חברת המושבים בדרום בע"מ (להלן: "החברה"), שהיא חברה כלכלית בשליטת המועצה האזורית באר טוביה (להלן: "המועצה"), היא הנתבעת 2; וכן מר יעקב אביבי (להלן: "אביבי"), עובד המועצה שכיהן בתקופה הרלבנטית כיו"ר ממונה של וועד המושב.

הפרשה מושא הסכסוך היא פרויקט "תלתן", שבמסגרתו הוקצתה קרקע של המושב לשם בניית יחידות דיור לקליטת תושבים חדשים (להלן: "הפרויקט"). בעקבות הסתבכותו של המושב עם קבלן פושט-רגל, נכרת ביום 18.6.95 חוזה בין המושב, קבלן חלופי בשם צרפתי שמעון בע"מ (להלן: "הקבלן") והחברה (להלן: "החוזה"). החוזה, בסעיף 17, קובע כי הקבלן יהיה זכאי לתמורת הדירות שיימכרו; וכנגד זאת ישלם לחברה, אשר רכשה את המקרקעין מן המושב, סך 12,600,000 ₪. עוד צוין שם כי התמורה שתתקבל מן הקבלן תוקצה לחברה ולמועצה; אולם התוספת מעבר לסך של 12,000,000 ₪, קרי: סך 600,000 ₪ – "ישולם לחברה ויעבר לצורך השקעה במושב לפי שיקול דעת המועצה האזורית באר-טוביה".

בין התובע לנתבעים ניטשו מחלוקות רבות הנוגעות לתמורה שהמושב היה אמור לקבל, ואשר קיבל למעשה, חלף קרקעות המושב שהוקצו לפרויקט ההרחבה. המושב טען, בין היתר, כי אביבי ניצל לרעה את מעמדו כיו"ר ועד המושב, תוך ניגוד עניינים בין תפקידו זה לבין מעמדו כעובד המועצה, וגרם לזליגה של כספים שהיו אמורים להתקבל לטובת המושב – אל הקופה של החברה או המועצה. המושב הוסיף וטען לקונסטרוקציה של "שליחות" ו"נאמנות" ביחסים בין החברה והמועצה לבינו, במובן זה שהחברה והמועצה קיבלו על עצמם לנהל את הפרויקט לטובת המושב, שיועד להיות ה"נהנה" הבלעדי מפירותיו של הפרויקט ומן העודף הכלכלי שתניב העסקה.

הנתבעים נתלו במבנה החוזי הנזכר לעיל, וטענו טענות שונות להדיפת טענותיו של המושב. אולם, עיון בעדויותיהם של נציגי הצדדים מגלה כי לגבי העיקרון – אין למעשה מחלוקת בין הצדדים.

על עיקר טענת המושב נגד הנתבעים ניתן ללמוד מדברי חבר ועד המושב בתקופה הנדונה, מר יהודה מתנה, שהיה למעשה העד היחיד מטעם המושב, כלהלן [פרוטוקול, עמ' 10-11]:

"הבעיה שלי היא שהם הגזימו עם הפיתוח. הם ניפחו את זה יותר מדי, לקחו יותר מדי כסף לפיתוח של פרויקט ההרחבה. נוסף לזה עוד חייבו את מושב שתולים בדברים שמגיע תקציב כמו כל מושב. למשל, מדרכות עושים לכל מושב, אבל אצלנו קיזזו מתוך הכסף שהגיע לנו".

כלומר, טענת המושב הוא כי לחובת חשבון ההוצאות נזקפו "הוצאות עודפות", אשר גרעו מן העודף הכלכלי שהעסקה הייתה אמורה להניב לטובת המושב ושהיה אמור להיות מושקע במושב.

על הסכמת הנתבעים להנחתו של המושב כי הוא הנהנה המיועד מפירות העסקה, על אף ההוראה בחוזה כי התמורה שתתקבל מן הקבלן תועבר לידי החברה והמועצה, ניתן ללמוד מעדותו של אביבי, כלהלן [פרוטוקול, עמ' 25]:

ת' היה לנו מכרז, חברת המושבים הייתה אמורה לקבל מהמכרז 12,600,000 ₪. סכום הנ"ל היה אמור להיות עבור פיתוח של הקרקע, תשלום למנהל מקרקעי ישראל, היה תשלום ליק"א, היה חובות של המושב שפרענו, ביוב ומים שעשינו במושב (המועצה), ולאחר מכן התווספו סכומים נוספים שכבר לא היו קשורים לזה שהמועצה הפרישה, למשל למע"מ.

ש'... אתה כותב כאן שמתוך ה-12 מלש"ח הושקעו כ-10.5 מלש"ח עבור המושב ויש למושב יתרת זכות של כ-2 מלש"ח ועדיין לא נקבע אילו מבני ציבור ייבנו במושב ובעתיד, לכשיוחלט, הם ייבנו.

ת'נכון, זה היה באמצע ההליך.

ש'אני מבין נכון שכתבת מכתב תשובה לרשם האגו"ש שקיבל את עמדתך, כי כל 12 המלש"ח היו צריכים להיות עבור המושב, בין בדרך של פירעון חובות ובין בדרך של השקעות

ת'נכון, לרבות פיתוח ותשלום למינהל.

...

ת' אנחנו לקחנו בחשבון את הסכום של 12.6 מלש"ח, והיה ברור לנו שכ-8 מלש"ח הולכים לפיתוח ולמינהל (1.8 למינהל והיתרה לפיתוח). מעשית, הפיתוח עלה כ-8 מלש"ח, כלומר כמעט 2 מלש"ח יותר מהתחזית, כך למדתי מהמסמכים. 4 מלש"ח הנותרים הושקעו פיזית במושב. זה מה שהיה ואני יכול להביא תמונות של מה שעשינו.

ש'ז"א אם אני אומר שלמרות שכתוב בחוזה אחרת, 12.6 מיליון מיועדים עבור המושב כולל הכל

ת'נכון.