אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שש שנות מאסר בפועל לאברך ישראל ולס בגין הריגת בנו התינוק

שש שנות מאסר בפועל לאברך ישראל ולס בגין הריגת בנו התינוק

תאריך פרסום : 18/11/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי בירושלים
2065-06
18/11/2008
בפני השופט:
חנה בן-עמי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
ישראל אשר ולס
עו"ד אביגדור פלדמן
גזר דין

יצחק שמואל ולס ז"ל, בנו של הנאשם, זכה לשלושה חודשי חיים בעולמנו. בכיו של יצחק, שוועתו לתשומת לב, לטיפול, לדאגה, הם שהביאו עליו את מותו.

1.         בהכרעת הדין שניתנה ביום 2.7.08, לאחר שמיעת ראיות - כמו גם אימוץ עיקריה של הודאת הנאשם בחקירתו במשטרה, תוך דחיית טענות הזוטא שהעלה - הורשע הנאשם בעבירת ההריגה, וזוכה מחמת הספק מעבירת ההתעללות שיוחסה לו.

2.         מסכת העובדות הנרחבת נשוא ההרשעה פורטה בהכרעת הדין. תמציתה היא כלהלן:

ביום 2.4.06 שהה הנאשם לבדו בבית עם יצחק ז"ל, עת אשתו יצאה לעבודתה. בשעה 22:00 לערך, התעורר יצחק משנתו והחל לבכות. בכי זה הפריע לשנתו של הנאשם, שנרדם קודם לכן. משבכי ילדו לא חדל, טלטל הנאשם את יצחק בחוזקה, תוך העפת ראשו לכל הכיוונים, עד כי הוא נשמט מידיו וראשו נחבט בקיר הבית. סמוך לכך, משנוכח כי בנו אינו נושם הזעיק הנאשם את אנשי מגן דוד אדום והילד פונה, כשהוא מחוסר הכרה ומונשם, לבית החולים עין כרם בירושלים, שם אובחנו דימומים נרחבים במוחו כמו גם המטומות, בעיקר על פניו ובראשו. מאז הידרדר מצבו של יצחק, בעיקר נוכח עליית הלחץ התוך-גולגולתי בראשו. ביום 10.4.06, שמונה ימים לאחר מכן, נפטר יצחק כתוצאה מבצקת מוחית, דמם סוב-דורלי ודימומים מרובים ברשתיות עיניו.

3.         הנאשם, יליד שנת 1986, נשוי ואב לילד נוסף, שנולד בעיצומם של ההליכים המתנהלים נגדו. בחור חרדי שתורתו אומנותו, לא בא משולי החברה ואיננו סובל ממחלה או מופרעות כלשהי. הוא בן למשפחה מיוחסת בחברה החרדית, המוקף ביחס חם ותמיכה מצד משפחתו ובני קהילתו.

            עדי האופי שבאו להעיד במסגרת הטיעונים לעונש, חלקם אנשי ציבור, סיפרו בעיקר על משפחתו של הנאשם בציינם את מעמדה הרם בקרב הציבור החרדי ומעשי הצדקה והחסד האופייניים לה. באשר לנאשם, שלא כולם הכירוהו אישית, צויין כי הוא בחור שקט, מסודר ומצטיין בלימודיו.

נוכח גילו של הנאשם (בן 19.5 שנים בעת ביצוע העבירה), הוגש תסקיר קצין מבחן לעניין העונש, כמצוות סעיפים 37-38 לחוק העונשין וסעיף 1 לאכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ"ד-1964.

בתסקיר נסקר רקעו של הנאשם כבן למשפחה מרובת ילדים, שנישא בהיותו בן שמונה עשרה שנים לאשתו הנוכחית. התרשמות עורכת התסקיר היתה כי מדובר בבחור מופנם וסגור אשר בדרך כלל נוטה להימנע מלהביע רגשות כלפי חוץ וכי הקשר הזוגי בין הנאשם לאשתו מאופיין ביחסי תלות. עוד צוין, כי "שני בני הזוג רואים ב"הליכה קדימה" ללא התמקדות בעבר - מות הבן, דרך להתמודדות בונה עם מצבם".

בתסקיר צוין עוד כי לצורך הכנת תסקיר מעצר עליו הורה בית המשפט לאחר לידת הבן השני, הוצעו לנאשם על-ידי שירות המבחן שני מכונים לבדיקת מסוגלותו ההורית. זאת, לצורך הערכת הסיכון וקבלת תמונה יסודית לרבדים עמוקים יותר הקשורים לעולמו הפנימי, ואולם הגם שהנאשם נתן לבית המשפט הסכמתו לבדיקה האמורה הוא פנה מיוזמתו לגורם שלישי והמציא בדיעבד לשירותי הרווחה חוות דעת של פסיכולוג מטעמו, לפיה לא נמצא סימן למסוכנות או לבעיה הורית חריגה.

כמו כן צוין בתסקיר, כי מהמידע שהועבר על-ידי רשויות הרווחה בענין הבן השני עולה כי מצבו תקין, אף כי בדיווח טלפוני עדכני מרופא קופת החולים המטפל בילד נמסר על מספר המטומות בגפיו של התינוק, שבגינם הוא הופנה לחדר מיון. לאחר בדיקה העריך רופא חדר המיון כי "אין חשש גבוה ל-ABUSE".

בהתייחס לגישתו של הנאשם לעבירה צוין בתסקיר, כי הגם שהנאשם שלל רגשות כעס על אשתו או בנו המנוח, או כוונה מודעת לפגוע בבנו או להזיק לו, הוא התקשה להתייחס לעבירה או להסביר עצמו. כן צוין, כי "כיום לאחר החלטת בית המשפט לפיה הורשע בהריגת בנו הוא מדווח על רגשות אשם על כך שלא נזהר מספיק בטיפול בבנו ובשל כך לדבריו מת בנו".

לאור חומרת העבירה והשלכותיה החמורות נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו של הנאשם.

4.         מחוות הדעת הפסיכולוגית שהמציא הנאשם כאמור, ומהנספח לה עולה, כי קווי אישיותו של הנאשם הם מובנים ובריאים, למרות קווים פסיביים ותלותיים באישיותו. רמת האינטליגנציה שלו תקינה עם נטייה לחשיבה קונבנציונאלית. עוד צוין בחוות הדעת, כי "סביב מות בנו הוא חש כאב רב על בנו המת, וקשה לו לדבר על עניין זה. הוא מבין שמעשיו הביאו לטרגדיה, דבר שגורם לו צער רב. סביב עניין זה יש בו כעס, אך גם כעס זו מתון והוא מרגיש רגשות חרטה על כעס זה". גם מהנספח לחוות הדעת עולה, כי כעסו של הנאשם הוא בעיקר על ההליך המשטרתי שעבר לאחר מות בנו.

5.         בא כוח המאשימה עמד באריכות על חומרת המעשה שביצע הנאשם - טלטול כוחני של בנו התינוק תוך העפת ראש התינוק בחוזקה לכל הכיוונים, בהדגישו כי המעשה נעשה בהכרה מלאה, ללא כל סימני הפרעה נפשית או מתוך שכרות, כבתקדימים אחרים אליהם הפנה. עוד הפנה לפערי הכוחות בין הנאשם לבנו התינוק, ולרקע לטלטול - בכיו של יצחק ז"ל, שתחת קבלת טיפול ועזרה, הוביל למותו:

"מדברים על יצור אנוש חסר אונים. יש לו תלות מוחלטת בהוריו. אין לו יכולת להתגונן. לא יכול להימלט מפני תוקפיו. כל שהוא יכול הוא לבכות. לזעוק. הרגש הטבעי האנושי של כל אדם, לא משנה איפה הוא גדל, נכמר למשמע בכי של תינוק... אנחנו יודעים שאבא מגונן על ילד, עושה הכל למען שלמות גופו. מקריב עצמו למען הילד. והנה בתיק שלנו כאן מתהפכים סדרי עולמות" (עמ' 940 לפר' ש' 3-9).

כן ביקש להתחשב כשיקול לחומרה בעובדה כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו ולא נטל אחריות עליהם, בהוסיפו כי נוכח נפוצות התופעה של טלטול תינוקות וחומרתה, מתגמדים השיקולים לקולא שעניינם נסיבותיו האישיות של הנאשם, ויש למצות עמו את הדין ו"לשלוח מסר ברור לציבור כולו".

על רקע האמור ביקש בא כוח המאשימה למצות את הדין עם הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר בפועל ממושך, לשנים רבות, ומאסר על תנאי לכל עבירת אלימות.

6.         הסנגור, מנגד, עמד באריכות על כי האירוע בו הורשע הנאשם הוא חריג למסלול חייו ולמערכת היחסים בינו לבין יצחק ז"ל. לשיטתו, הפגיעה בתינוק נעשתה ב"רגע של מצוקה. רגע חולף של אבדן שליטה ושל התנהגות זרה לחלוטין לאופי ולמהות של הנאשם" (עמ' 945 לפר' ש' 13-14). עוד ביקש לזקוף לזכותו של הנאשם את הדאגה לשלומו של התינוק בסמוך  לאחר הארוע, שהתבטאה בהזמנת אנשי מד"א למקום, ולכך שהנאשם נטל על עצמו האחריות למעשה.

עוד הפנה הסנגור לסבלו של הנאשם בעקבות האירוע, ובכללו אבדן התינוק יצחק ז"ל, הישיבה במעצר, ההד התקשורתי שליווה את הפרשה, ומערכת היחסים הבריאה בינו לבין בנו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ