ששון ואח' נ' כזום ואח'

פסק דין

זו תביעה כספית ע"ס 68,850 ₪, למתן צו עשה ולפיצוי בגין נזקים ועוגמת נפש ובקשר לצמחיה ועצים שמצויים בחלקת הנתבעים וגורמים לנזק ומטרד בחלקת ובית התובעים.

טענות הצדדים

לטענת התובעים, במשך שנים סובלים ממטרד יומיומי של פסולת עלים זרדים ופרחים הבאה מכיוון ביתם של השכנים, הנתבעים. נטען כי בחלקת הנתבעים גדלים עצי ברוש לגובה 30 מטר, ועליהם תלויים מטפסים פורחים, שנושרים לעבר ביתם, על הגג, בחצר ובחדרים, והופכים את ביתם לנזק תברואתי ולחממה של מזיקים. נטען כי העלים שנושרים גורמים לסתימות במרזבים ובחלון האנגלי שבביתם. נטען להתנהגות ביריונית של הנתבעים, שפגעו בעץ הלימון שבחצר בית התובעים. לטענתם, פנו מס' פעמים לנתבעים להרחקת העצים מהגדר וכן גזימת העצים הגבוהים, אך לא נענו. עוד נטען לפגיעה באיכות חייהם, ופגיעה ביכולת שלהם להפיק הנאה סבירה מביתם, ועוגמת נפש.

התובעים מבקשים ליתן צו עשה לגיזום העצים עד ל-2 מטר בלבד , להרחקת העצים שננטעו מתחת ליסודות החומה, בגבול החלקות שגרמו לסדק, וסילוק יתד שהונחה בחומה ע"י הנתבעים, ופיצוי בגין נזק ועוגמת נפש.

לטענת הנתבעים, מדובר בתביעה הזויה ,טרדנית וקנטרנית, המדובר בשכן שהינו תובע סדרתי. המדובר בשכונה של בתים פרטיים עם גינות וכאשר העלים עפים לכל הכיוונים, הרוח מובילה עלים ממרחקים רבים, ולא ניתן לדעת מהיכן העלים עפים ומגיעים, ייתכן שמגינות אחרות. נטען כי עצי הברוש בני 35 שנה ומעלה, ואינם גובלים עם חצר התובעים, אלא עם החצר של השכן הצפוני לדירת הנתבעים ומאחר ומדובר באילנות מוגנים לפי צו היערות, לא ניתן ליתן צו לכריתתם. לטענתם, בחצר הנתבעים שתולים שיחי היביסקוס המיועדים לגדרות, ולא ברור להם באיזה עוול מדובר. נטען כי מעולם לא הונח יתד כנטען ע"י הנתבעים, אלא היה על קיר החומה למשך מס' ימים מסמר קטן. לטענתם, הרשת הותקנה לפני 15 שנה ובטרם היה במקום בית כלשהו, והיא הוסרה לפני שנים רבות, וכן התובע בנה את הגדר לפני 15-20 שנה, הרבה אחרי שכבר גרו במקום.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וביום 8.12.11 לאחר דיון קצר, הוסכם כי:

"בית המשפט בליווי הצדדים יבקר במקום כעת, לאחר הביקור במקום, וכפי שבית המשפט יורה, הצדדים יסכמו, ועל פי כל החומר הקיים בתיק, ושכל צד הגיש, כאשר לתובע שמורה הזכות להציג ולהגיש שקיות של זרדים וענפים שאסף לטענתו בביתו/חצרו, ויינתן פסק דין בדרך הרגילה".

דיון והכרעה

לאחר עיון בחומר שבתיק, הביקור במקום, וסיכומי הצדדים, אני מחליט כדלקמן:

אני מוחק את הבקשה לצווי עשה וכפי שהתבקשה לגבי גיזום עצי הברוש, ולגבי הרחקת עצים קיימים מן החומה המפרידה בין חלקות הצדדים. לגבי סילוק יתד, שהותקנה על החומה, כנטען בתביעה, לא נראתה כזו במועד הביקור, ונראה שהוסרה או שהעניין התייתר ועד למועד הדיון.

לגבי הברושים, מבוקש גיזומם עד גובה 2 מטר, וזאת לצורך מניעת נשירת עלים ופסולת מהם לחלקת ובית התובעים, מן החומר שבפניי, עולה שמדובר אכן בשורת עצי ברוש גבוהה, אך אינה מפרידה בין חלקות התובעים והנתבעים, אלא מפרידה בין חלקת הנתבעים לשכנם מצפון. יחד עם זאת, חלק מעצי הברוש, בעיקר בצד המזרחי של שורת העצים, קרובים לחלקת התובעים, וכדרכה של צמחיה בגובה שכזה, לא ניתן לשלול את האפשרות שמאותם עצים קרובים יש נשירה גם לחלקת התובעים. חרף זאת, לא הוכח בפני באופן מספק, כי הסעד בגין נשירה כזו הינה גיזום לגובה של 2 מטר, מדובר בשכונה שבה הבתים פרטיים עם גינות וצמחיה רבה, אכן גובה הברושים האמורים חריג יחסית גם לשכונה שכזו, יחד עם זאת, לא ראיתי לקבוע, ולא הוכח בפניי באופן מספק שאפילו אם יש נשירת עלים וצמחיה מן הברושים לחלקת התובעים, מדובר במטרד קיצוני ובלתי סביר שמתחייב ממנו גיזום כנדרש, שלמעשה משמעו כריתת עצי הברוש, באשר ענפיהם מתחילים מגובה שעולה על 2 מטר, ומבחינה זו, לא ידובר בגיזום אלא בכריתה, שלא נסתר שאסורה על פי סעיף 14 לפקודת היערות וצו היערות שתוקן על פיה. אין באמור לקבוע שהתובעים אמורים לסבול מכאן ואילך את המשך נשירת העלים הנטענת, יחד עם זאת, לא הוכח כאמור, שמגיע סעד של גיזום לגובה של 2 מטר וכאשר העצים כיום בגובה של כ-30 מטר כנטען. חוו"ד השמאי מטעם התובעים בעניין, אינה מספקת לטעמי, קיימות על פניו חלופות נוספות כמו גיזום שאין משמעו כריתה לגובה של מספר מטרים אחר ושעולה על 2 מטר, עניין זה לא הוכח די הצורך, בהליך שבפניי, קיימים מומחים לעניין זה ספיציפית, להבדיל משמאי, שהתובעים לא הביאו, ורק מהתרשמות לא ניתן לקבוע שזהו סעד ראוי, הגם שניתן יהיה לשקול גיזום לגובה אחר, שיקבע, וככל שיוצגו חוות דעת מתאימות בעניין, מטעם התובעים. ייתכן ובשל הסביבה מרובת הצמחיה, שיחד עם נשירת הברוש, מגיעים לחלקת התובעים עלים ממקור אחר, יחד עם זאת נראה, שמרבית הנשירה והלכלוך שנגרם בעטיה, מקורו באותם ברושים ובעיקר אלו שקרובים כאמור לחלקת התובעים.

לגבי העצים שבחלקת הנתבעים, ובסמוך לחומה שבין החלקות, למועד הביקור, נראה המצב בשטח, סביר, ייתכן ובעקבות ההליך כאן, מכלל החומר שבפניי עולה והוכח באופן מספק שצמחיה, בעיקר שיח היביסקוס, שמקורה בחלקת הנתבעים, הוציאה ענפים לחלקת התובעים, הדבר גרם למטרד וכן לפגיעה בצמחיה שבחלקת התובעים, בהמשך התפתח דין ודברים בקשר לעץ הלימון שבחלקת התובעים, שלגרסת התובעים נפגע בענפיו, ובפרי. לא שוכנעתי כי הגורם העיקרי לפגיעה בחומה שבין החלקות שבנו התובעים, הינם העצים/שיחים, ששתלו התובעים, ייתכן ושורשיהם תרמו במידה מסויימת לפגיעה בחומה, אך לא באופן בלבדי ועיקרי.

מן האמור, אני סבור גם שאין מקום ליתן בהליך כאן סעד כספי לעניין הנקיון הנדרש כתוצאה מנשירה מן הברושים, ייפסק סכום מסויים לעניין פגיעה בחומה וזאת על דרך האומדנא, ואותם דברים, אמורים בקשר לפגיעה בעץ הלימון שבחלקת התובעים, ברור שאין יחסי שכנות טובה בין הצדדים, יחד עם זאת, יש לקוות שבהמשך להליך ולצו שלהלן, ניתן יהיה לקיים התנהלות סבירה כיאה לחלקות שכנות.

נוכח האמור, אני מחליט כדלקמן:

1.הבקשה לגזום עצי הברוש עד לגובה 2 מטר בלבד, נמחקת, תוך שמירת זכות התובעים לנקוט בעתיד, הליך נוסף בעניין, ותוך צירוף חוות דעת מתאימה וספיציפית.

2.הבקשה להרחקת עצים בחלקת הנתבעים מן החומה שמפרידה בין החלקות, נמחקת. בהעדר יתד באותה חומה- הבקשה בעניין, התייתרה.

3.כל הסעדים הכספיים שבסעיף 20 לתביעה, נדחים, ולמעט חיוב הנתבעים ביחד ולחוד, כדלקמן:

א.בגין פגיעה מסויימת בחומה – ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 1,500 ₪.

ב.בגין הפגיעה בעץ הלימון – ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 300 ₪.