פסק דין
התביעה וטענות הצדדים
1.על פי הנטען בכתב התביעה, התובע התכוון לערוך את נישואיו באוקראינה, הוא פנה לנתבע-עו"ד ונוטריון במקצועו, לאחר שמצא את שמו באינטרנט, כדי שיטפל עבורו בכל המסמכים הדרושים לשם כך. התובע השאיר את המסמכים אצל הנתבע, וכעבור זמן נטלם ונסע לאוקראינה, שם התברר לו שחסרה חותמת "אפוסטיל של משרד החוץ" על תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, לכן לא הצליח לערוך את הנישואין, וכתוצאה מכך נגרמו לו הוצאות ונזקים אותם הוא תובע. התובע טוען כי הנתבע התרשל בביצוע הפעולות שלשמן פנה אליו ועל כן, מוטלת עליו החובה לפצותו. התובע הוסיף וטען כי הוא ניסה להשיג אישור מנציגות ישראל באוקראינה, לאחר שפנה לנתבע ושוחח עמו, אך שם נאמר לו כי הדבר כרוך בהמתנה של כחודש ימים.
2.הנתבע מאשר כי התובע פנה למשרדו, נפגש עם מתמחה, הפקיד מסמכים וביקש לתרגמם לשפה הרוסית, לאשר את תרגומם ולדאוג לקבל "אפוסטיל". הנתבע טוען כי הפעולות שנתבקשו על ידי הנתבע ובגינן שילם שכר, נעשו. אשר לאישור ממשרד החוץ, לטענת הנתבע, אישור כזה לא נדרש, ולכן לא היה עליו לטפל בקבלתו.
דיון והכרעה
3.כדי להבין את שורש המחלוקת ולשים את טענות הצדדים בהקשרן הנכון, נביא בקצרה את ההיבטים הקשורים לאימות המסמכים ולסוגי התעודות השונים.
4.נקדים ונבהיר כי מסמכים רשמיים המונפקים על ידי רשויות המדינה, כגון תעודות נישואין, אישורים ממשרד הפנים וכו', הנן תעודות ציבוריות (ראו סע' 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). על מנת שיוכר תוקפם של מסמכים ותעודות ציבוריים במדינה אחרת מזו שבה הוצאו, יש צורך במתן גושפנקא שתאפשר הכרה בהם. לעתים נדרש לאמת את התעודות הציבוריות או לאמת נכונות תרגומם, הדבר נעשה באמצעות נוטריון על פי חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976- שם קבועה סמכות הנוטריון לאימות מסמכים. האישור הנוטריוני שניתן בהתאם לחוק הנוטריונים, אף הוא תעודה ציבורית כאמור בסע' 29 לפקודת הראיות, שטעון אימות ככל שיש כוונה לעשות בו שימוש -כמו גם במסמכים שבא לאשרם- מחוץ לישראל.
5.כיצד יש אפוא לאמת את המסמך, לרבות האישור הנוטריוני כדי שיהא ניתן להשתמש בו מחוץ לישראל? קיימות שתי אפשרויות, הדבר תלוי במדינה בה ייעשה שימוש במסמכים. אבהיר:
ביום 5.10.1996 נחתמה האמנה הקרויה "אמנת האג לביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים" (להלן: אמנת האג) שישראל צד לה. ליישום וביצוע אמנת האג הותקנו תקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים) תשל"ז- 1977 (להלן: התקנות). תקנה 3 לתקנות קובעת כי "לגבי מסמך ציבורי שנערך או שהוצא במדינת האמנה ושהאמנה חלה עליו יכול שתבוא תעודה לפי האמנה במקום אימותו". תקנה 5(א) לתקנות קובעת כי: "משרד החוץ, רשם בית משפט שלום או עובד המדינה שמונו בידי שר המשפטים לפי סעיף 45 לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, יהיו, כל אחד מהם, רשות מוסמכת להוציא בישראל תעודות לפי האמנה". על פי האמור, אישור נוטריוני על מסמכים המיועדים לשימוש במדינה שאימצה את האמנה, יש לאשר בתעודה על פי אמנת האג, אישור זה מכונה "אפוסטיל", ויש בכוחו לגרום לכך שמדינה החברה באמנה תכיר בתוקף המסמכים ויהיה ניתן לעשות בהם שימוש רשמי שם. אפוסטיל, הוא אישור הניתן על פי התקנות, ומיועד לשימוש במדינות שחברות באמנת האג. שירות זה ניתן בין היתר בבתי המשפט השונים. עלות אישור אפוסטיל כיום – 34 ₪, זאת על פי הפרסום באתר בתי המשפט: elyon1.court.gov.il/heb/info/apostil.htm.
אמנת האג נודעה לגשר על שיטות המשפט השונות וכללי הראיות הנהוגים במדינות העולם, ולהקל על השימוש במסמכים רשמיים הנערכים ביתר מדינות תבל, על ידי מתן אישור פשוט ונגיש. ערב חתימת האמנה היה הליך זה מסורבל והאמנה אפוא, באה לפשטו.
לגבי מסמכים המיועדים לשימוש במדינה שאינה חברה באמנה, האישור הנוטריוני שניתן לגביהם הוא בהתאם לסעיף 45(א) לחוק הנוטריונים, התשל"ז- 1976, על פי סע' זה ניתנת תעודה הטעונה אישור משרד החוץ, ואף נדרש אישור הנציגות הקונסולרית של המדינה בה מיועד השימוש במסמך. ראו בין היתר ההסברים באתר משרד האינטרנט של משרד החוץ. אישור הניתן עבור השימוש במסמכים במדינה שאינה חברה באמנת האג, אינו מכונה "אפוסטיל", אלא המדובר באישור קונסולרי. רק תעודה הניתנת לפי אמנת האג, מכונה "אפוסטיל".
6.משעמדנו על מהותו של ה"אפוסטיל" נשוב לבחון את המקרה שלפנינו.
7.לא הובאו בפני נתונים על ידי הצדדים אם אוקראינה אימצה את אמנת האג. על פי אתר משרד החוץ אוקראינה הצטרפה לאמנה, לכן, לא ברור מדוע נדרש אישור משרד החוץ, משאין הדבר נדרש להכרעה, לא אתעכב על כך.
8.הבסיס לפיו יש לדון את התביעה נגזר מהיקף השירות הנדרש מן הנתבע ועליו סוכם, משאלה זו נגזרת שאלת משנה: מה אופי השירות שסוכם? האם כטענת התובע, הגיע לנתבע כדי להתייעץ עמו בבירור הפרוצדורה הנדרשת לעריכת נישואין באוקראינה ותוך כדי כך טיפל הנתבע בתרגום המסמכים ובקבלת אפוסטיל? או שהתובע הגיע לשם קבלת שירות של תרגום ואישור נוטריוני ואישור אפוסטיל?
9.אתעכב תחילה על טענה שהועלתה בכתב התביעה, המעמידה את גרסת התובע בצל של חוסר מהימנות המקשה על קבלת יתר טענותיו העובדתיות. התובע טען שם כי הוא הגיע לנתבע לאחר שמצא את פרטיו באינטרנט, וכי בפרסום "הנתבע הציג את עצמו כמומחה בהכנת כל המסכמים הדרושים כדי להתחתן באוקראינה". התובע לא צירף את אותו פרסום לו הוא טוען ובמהלך הדיון טען כי אין ברשותו את הפרסום. מנגד, הנתבע אישר כי הוא פרסם את פרטיו באינטרנט והציג תיעוד מהפרסום שבו לא צוינו הדברים שנטענו על ידי הנתבע. מכאן, קצרה הדרך לדחות את טענות התובע: דרך הילוכו של התובע בטיעונו האמור הוא נדבך מהותי בהצגת גרסתו, ודחיית טיעון עובדתי זה, משפיעה על גורל התביעה.
10.מכלול הנתונים שהובאו בפניי מטה את הכף לקבלת גרסת הנתבע. התובע ביקש לשוות לפנייתו אל הנתבע אופי של ייעוץ ו"בירור פרטים" ובטיעון זה נמצא קושי כאמור. גם התיאור בדיון שנערך בפניי- השונה מהתיאור שבכתב התביעה- מלמד כי פניית התובע לנתבע לא הייתה לשם התייעצות, אלא כדי לבצע פעולות טכניות של תרגום ואישור נוטריוני ואפוסטיל. בכתב התביעה טען התובע כי "אחרי שיחה קצרה בטלפון הגעתי למשרד הנתבע כדי לברר את כל הפרטים. הנתבע הציג את עצמו כמומחה לענייני נישואים באוקראינה והבטיח שיסדיר לי את כל המסמכים הדרושים על פי חוק, כדי לאפשר לי להתחתן באוקראינה". ברם, בדיון בפניי, התברר כי התובע כלל לא נפגש עם הנתבע אם כי עם אדם אחר שהיה במשרד (לטענת הנתבע המדובר במתמחה שלו) ומפגש זה לא כלל ייעוץ או בירור פרטים. כך תיאור התובע את הפגישה: "הגעתי למשרד הנתבע, יש לו עוד עו"ד אחד שטיפל בי ואמר שאין בעיה, לקח את המסמכים ושיעשו את התרגום. אחרי זמן התקשר שהכל מוכן ושאבוא לקח את זה. באתי לקחת את זה. ראיתי שהכל היה על החותמת. לא ידעתי איך זה צריך להיות".
כאן המקום לציין כי אין לקבל את טענת הנתבע ממנה משתמע כי הפניה למתמחה יש בה כדי להשיל מעליו את אחריותו. האחריות המלאה לנעשה במשרדו של התובע, מוטלת עליו.
11.אף מתיאורו של התובע עצמו עולה כי הוא לא ידע כי יש צורך באישור ממשרד החוץ. סביר להניח כי אם הוא ידע על כך, לא היה נוסע לאוקראינה כשאין ברשותו את מלוא המסמכים הנדרשים לעריכת הנישואין. מכאן, ניתן לקבוע כי התובע כלל לא דרש שירות זה מן הנתבע וטענתו שהוא ביקש מהנתבע לטפל במכלול העניין נועדה כדי להסיר ממנו את האחריות בגין התקלה שארעה.
12.גם השכר ששולם מלמד כי השירות שנדרש ושסוכם בין התובע לבין הנתבע היה אימות תרגום המסמכים וקבלת אפוסטיל וכי זה לא כלל טיפול בקבלת אישור ממשרד החוץ. התובע טען כי הוא שילם לנתבע סך של 1,000 ₪. בהחלטתי מיום 26.12.2013 איפשרתי לנתבע להמציא את החשבונית שהוא הנפיק, החשבונית הוגשה וממנה עולה כי היא הוצאה על סך של 1096 ₪ ובה נרשם "אפוסטיל X 4 136" ו- "תרגום נוטריוני X 4". מהחשבונית עולה כי בגין שירותי אימות התרגום גבה הנתבע סך של 960 ₪ כולל מע"מ, דהיינו; סך של 204 ₪ עבור כל אישור- סכום התואם את הסכום שנקבע בתקנות הנוטריונים (שכר שירותים) (תיקון), תשע"א 2011.
קשה להלום טענתו של התובע כי היה על הנתבע לסור למשרד החוץ ולטפל בהשגת האישור, גם בשים לב לשכר ששולם, שכן הובהר לעיל כי השכר מכסה בדיוק את השירות שניתן ולא מעבר לכך.