שרייבר נ' מדינת ישראל

פסק דין

עניינה של הכרעה זו בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף וזאת בין מחמת העובדה שהליך אחר תלוי ועומד באותו עניין ובין מחמת התיישנות.

ביסוד התביעה, אותה מבוקש לסלק מהטעמים הנ"ל, עומדת טענה לפגיעה נפשית של התובע לאחר מות בנו, במהלך שירותו הצבאי, כאשר הפגיעה היא תולדה של האופן בו טיפלו הרשויות השונות בפרשת המוות ונסיבותיו.

עם כל הצער שבדבר, שכן מבין שורות התביעה זועק כאב התובע - אני סבורה שאין מנוס מלקבל את בקשת הנתבעת ולהלן יובהרו הדברים.

הטענות בכתב התביעה:

1.בכתב התביעה המונח בפני טוען התובע, אשר בנו ע.ש. נפטר ביום 3.8.00 במהלך שירותו הצבאי, כי חקירת נסיבות מות בנו הייתה רשלנית וכך גם כל הטיפול הנלווה. לטענתו עקב אותו טיפול נגרמו לו נכות נפשית ונזקים כספיים ויש להטיל על מדינת ישראל, היא הנתבעת, לפצותו בגין האמור.

2.התובע מפרט בכתב תביעתו ומציין כי בנו נמצא ירוי בבסיסו בסמוך לאילת, כחמישה חודשים לאחר גיוסו וזאת ללא שגילה טרם לכן כל מצוקה נפשית. לטענתו, חקירת מות בנו נוהלה ברשלנות ובחוסר אכפתיות. כך, לא נחקרו חיילים שהיו בסביבת המנוח בשעותיו האחרונות, חרף העובדה שזהותם ידועה, מנגד נחקרו אחרים שלא הכירו אותו, כך לא הזמינו למקום מעבדת מז"פ והתובע קיבל רק דו"ח חלקי ומקוטע של מז"פ ואף זאת זמן רב לאחר האירוע. עוד לא בוצעה בדיקה בליסטית שתאשר מאיזה כלי נורה המנוח, לא בוצעה בדיקת טביעת אצבע על הנשק ולא בוצע חיפוש אחר הכדורים החסרים, במחסנית שהייתה בנשק. התובע טוען עוד כי חרף הבטחה למסור לו את כל החומר הרלוונטי (לרבות הבטחת מר אהוד ברק שהיה אז ראש הממשלה ושר הביטחון) זו לא קויימה ופעם אחר פעם, נמסר לו חומר נוסף לאחר שעוד עובר לכך נמסר לו כביכול כל החומר הקיים.

3.התובע מוסיף ומציין כי סרטון וידאו מלמד שנותרו בזירה כתמי דם וקווצת שיער שנדבקה בדם או בפיסת עור וכי חרף פניות לרב הצבאי הראשי כדי לברר כיצד והאם נוקו והאם הובאו לקבורה - לא נענו פניותיו. בנוסף נמצאה במכון לרפואה משפטית צנצנת עם נוזלים מגוף המנוח, והודעה על כך ועל הצורך בקבורת הנ"ל, נמסרה לתובע ואשתו בשנת 2003. התובע מציין כי בגין כך הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בת.א. 9083/07.

התובע מוסיף באשר למחדלי הנתבעת כי כשלוש שנים לאחר המוות כתבה התובעת הצבאית הראשית לבני המשפחה שביחד עם המנוח נקברו מספר חפצים, אך חרף בקשה לקבל פירוט הנ"ל, לא התקבל דבר. נטען כי חרף פניות חוזרות ונשנות לא קיבל התובע מלוא החומר הרלוונטי. בכלל זה הוא סבור שהוסתרו ממנו תמונות וכן לא הועברו אליו מספרי מינויים עימם קיים המנוח שיחות מטלפונו הנייד.

4.התובע מפרט בתביעתו את הגורמים השונים אליהם פנה, את החומר שהוא סבור כי הוסתר ממנו ואת המחדלים שהוא מייחס לגורמים השונים אשר חקרו מות בנו. כן הוא מפרט את סערת הנפש שנלוותה להודעות שונות שקיבל ואת הנזק הנפשי הרב שנגרם לו עקב המעורבות והניסיונות להשלים החסר. התובע טוען כי הוכר כבעל 50% נכות נפשית ואת האמור הוא תומך בשלוש חוות דעת פסיכיאטריות כדלקמן:

א. חוות דעתו של פרופ' עמיחי לוי אשר בדק התובע בינואר 2006 ונתן חוות דעתו ביולי 2006. המומחה הכיר ב- 70 אחוזי נכות כאשר מצא לייחס 20% לעצם מות הבן ואת היתרה בגובה - 50%, לפגיעה בשל "יחס מהערכת". יוטעם כי ברור מעיון בחוות הדעת כי ביחס המערכת כלולים גם ניסיונות התובע להשלים איסוף מידע, תחושותיו באשר להתרשלות המערכת, הרגשתו באשר לניסיון להסתיר דברים וכן אירוע איתור הנוזלים במכון לרפואה משפטית.

ב.חוות דעתו של פרופ' משה קוטלר מיום 16.8.09. מומחה זה העריך את הנכות הנפשית של התובע בגובה 40% כאשר ייחס שני שליש לדפוס אישיות תשתיתי של התובע ולתגובתו הקשה לאובדן בנו באקט אובדני ושליש נוסף יוחס לפרשת גילוי חלקי רקמות של המנוח והשפעת האמור על התובע. יוער כי מחוות דעת זו עולה שכבר בתחילת שנת 2003 אובחן התובע במל"ל כסובל מהפרעה דיסטימית ולאחר תהליך של ערעור הוכרה לו נכות נפשית של 50%.

ג.חוות דעתו של פרופ' שמואל פניג מיום 9.2.03. מתוכן חוות הדעת עולה כי, התובע מוכר לעורך חוות הדעת מטיפול שנתן לו וזאת עוד החל מיום 6.12.01. עוד מתוארים פעולות התובע לקבלת מידע ומיצוי החקירה ותסכולו ביחס לנ"ל. המומחה קובע כי לתובע נכות בגובה 50%, כאשר הוא מוסיף כי הנ"ל סובל מאובדן כושר בגובה 90% וזאת החל מיום 3.8.00, כאשר שלילת הכושר היא לצמיתות.

5.ראוי לציין כי מאחר ובתביעה שבפניי נטען לנכות של 50%, ניתן להניח שזו נסמכת בעיקר על חוות דעתו של פרופ' שמואל פניג אצלו כאמור היה גם התובע מטופל עוד מסוף שנת 2001 וכן על חוות דעתו של פרופ' לוי המייחס 50% נכות מכלל הנכות שמצא ליחס המערכת,כאמור. התובע מבקש בתביעתו לפצותו על נזקים שנגרמו לו עקב נכותו הנפשית.

טענות הנתבעת בבקשתה:

6.עוד בטרם הגישה הנתבעת הגנתה היא טענה שיש להורות על סילוק התביעה על הסף. הבקשה נסמכה כאמור על שני ראשים;

ראשית - צויין כי התובע הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ת.א. 9083/07 ואף שם שטח את טענותיו באשר למחדלי המדינה בחקירת מות בנו. נטען כי התשתית העובדתית של שתי התביעות זהה ואף חוות הדעת שצורפו לתביעה הן אותן חוות דעת ואין לאפשר ניהול כפול כאמור.

שנית - נטען כי מאחר והתביעה נשוא הבקשה דנן הוגשה רק ביום 29.7.10 הרי שזו התיישנה.

7.באשר לטענת ההתיישנות מובהר כי ביום 15.10.00 התקבל דוח חקירת מצ"ח וביום 19.10.00 התקבל דו"ח הפרקליט הצבאי של פיקוד צפון והועבר במקביל למשפחת התובע. ממילא היה ניתן לדעת השגות על הנ"ל כבר מאותו מועד. מכל מקום, ביום 9.2.03 נכתבה חוות דעתו של פרופ' שמואל פינג וכבר בה מצוינות תלונות התובע באשר למחדלי החקירה. לחילופי חילופין נטען כי התובע ידע לכל המאוחר על תלונותיו והשגותיו ביום 13.3.03, עת נפגש עם ר"ת תגמולי משפחות ורווחה דאז, מר חיים עידן. בהקשר זה הפנתה הנתבעת למכתב מיום 16.3.03 בו דיווח מר עידן על הפגישה האמורה, אשר בה שטח התובע תלונותיו אודות החקירה. אף מהמועד האחרון ועד להגשת התביעה חלפו מעל ל- 7 שנים ולפיכך זו התיישנה.

טענות התובע בתגובתו: