שרון נ' שחורי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התובע הוא עורך דין במקצועו, הגיש כנגד הנתבעים תביעה נזיקית.

לטענתו, כתוצאה ממחדלי הנתבעים נגרם לו נזק בשיעור של 17,058 ₪ כעולה מסעיף 14 לכתב התביעה.

בכתב תביעתו מסביר התובע, כי הוא חוכר של דירה בבית משותף הנמצא ברח' משה שרת 13 ק. חיים. דירת התובע ממוקמת מעל דירת הנתבעים בקומה השלישית (הנתבעים נמצאים בקומת הקרקע).

על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 13.9.12, מציין התובע כי לפני שבועיים סגרו הנתבעים חלק משביל הגישה הצפוני בשער ברזל ומנעו כל גישה אצל צינור המזגן הדירתי של התובע. לאחר חסימה זו חסמו את צינור ריקון המים ממזגן התובע בבקבוק והדבר גרם להצפה של כל הקומה הראשונה בדירת התובע ומשפחתו.

על פי כתב התביעה אירוע התרחשות הנזק נעשה במהלך חודש אוגוסט או לחילופין בתחילת ספטמבר, שכן התובע בעצמו מגדיר זאת כשבועיים לפני מועד הגשת התביעה.

הנתבעים מצידם בכתב הגנתם, מכחישים את טענותיו של התובע.

לטענתם, בחר התובע על דעת עצמו להוציא צינור ניקוז ממרפסת דירתו באופן אשר פוגע בחזית הבית המשותף בצד פגיעה בגינת הנתבעים, באופן שהמים זורמים בשטח הגינה ללא ניקוז ראוי וללא הסכמה.

התובע סירב להזזת צינור הניקוז.

עוד הם טוענים, כי צינור מי המזגן של התובע לא הוסר מהחצר, חרף החלטת ביהמ"ש המורה לו לעשות כן.

לטענתם של הנתבעים, עקר התובע את השער החשמלי וגרם נזק לשער. לטענתם, לא העלה כלל כאשר פנו אליו בנוגע לנזק הנטען את נושא ההצפה ואת הנזק האמור. אם כך, טענתם של הנתבעים היא שמעולם לא היה אירוע של הצפה וכי מעולם לא נטען על נזקים שנגרמו כתוצאה מהצפה זו.

בישיבת ביהמ"ש מיום 3.4.13, ביקש ביהמ"ש להבין את מהות הפסיקה שהיתה בפני המפקחת על רישום המקרקעין, שבמהלכה נידון סכסוך בין הצדדים, וזאת לאחר שבכתב ההגנה נטען ע"י הנתבעים שלמעשה ישנו מעשה בית דין והתובע מנוע מלתבוע פעם נוספת.

בדיקת טענות אלה העלתה שאין כל מניעה מלדון בתביעה הנוכחית, שכן מדובר בטענה של התובע להצפה ולא באותו סכסוך שהיה בין הצדדים, שהוכרע ע"י המפקחת על רישום המקרקעין ובסכסוך זה גם שמר לעצמו התובע את הזכות לתבוע בגין נזקי הצפה אלה.

בישיבת ביהמ"ש מיום 3.4.13 ציין התובע כדלקמן: "הנזק שנגרם לרכוש נשוא כתב התביעה התרחש בערך חודשיים לפני שהוגשה התביעה לביהמ"ש ב- 8.12". עוד העיד וציין: "ב- 8.12 היו ימים מאוד חמים ואשתי היתה בהריון בחודש השמיני תשיעי והיא ביקשה לקרר את הבית כי היא לא יכולה עם החום הזה. יצאנו מהבית בסביבות 07:00 בבוקר והשארנו את המזגן בבית עובד עם חלונות סגורים כדי שהבית יהיה קריר. הגענו בסביבות 16:00 ופתחנו את הדלת. בתוך הבית היה מים".

הנתבע טען כי האירוע אליו מתייחס התובע כלל לא נגרם באוגוסט אלא נגרם ב- 24.7 בשעה 14:00 וזאת לאור תלונה שהוגשה במשטרה על פגיעה בשער, אליה התייחס התובע בעדותו ולטענתו כלל לא נטען על הצפה.

הנתבע לא הכחיש כי שם כלי לאיחסון מים על הפייה של הצינור ואולם, לטענתו לא נגרמה הצפה בביתו של התובע, שכן לא ציין את זה.

בעדותו ציין: "כל התאריכים והשעות שהוא טוען לא נכונים. הוא לא ציין בפניי לשום נזק. הדבר היחיד שהוא ציין באירוע זה על השער. אני טוען שמדובר בתביעה שקרית".

התובע הוא הנושא בנטל הראייה. הוא זה שצריך להוכיח את תביעתו על פי מאזן ההסתברויות.

התובע צריך להוכיח שהיתה הצפה בביתו, לציין את מועד ההצפה שהוא תאריך רב חשיבות מבחינת היכולת להעריך את תביעתו, וצריך להוכיח כי ההצפה מקורה בחסימה של צינור המזגן ולא בשום עניין אחר.