שרון נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום

פסק דין

העובדות:

זהו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 19.11.09 לפיה, לא קיימת נכות בגב התחתון הקשורה לחבלה שאירעה למערער ביום 18.12.08 במהלך שירותו כשוטר.

בנימוקי הערעור נטען, כי המערער סובל מנכות בגב התחתון. המערער התגייס למשטרה בפרופיל 97 כבוחן תנועה במהלך השנים 2000-2008. מאז ועד היום משמש כטוען מעצרים לאחר שהוסמך כבוגר במשפטים. ביום 8.12.08 השתתף בתרגיל לפיזור הפרעות סדר ונחבל עת קפצו עליו 3 שוטרי מג"ב במהלך התרגיל. המערער פונה לבית חולים ושם אובחנו חבלה בגב תחתון ושברים בזרוע ובשורש כף יד שמאל. המערער נאלץ לעבור בהמשך ניתוח ביד והיה במעקב וטיפול רפואי ממושך. מאז הוא סובל מכאבים ומגבלות ביד שמאל וגב תחתון.

המערער טוען, כי עובר לתאונה לא סבל ממגבלה או בעיה רפואית מיוחדת בגב תחתון ורק בעקבות התאונה החל לסבול מכאבים והפרעה בתפקוד היום-יומי. המערער חולק על האמור בחוות-דעתו של ד"ר שזר המומחה מטעם המשיב ומסתמך על חוות-דעת של ד"ר רון ארבל.

ד"ר רון ארבל, אורטופד, מסתמך בחוו"ד על בדיקה פיזית וכן על תוצאות בדיקת C.T. ומסמכים רפואיים מתיקו של המערער. בבדיקה מצא מגבלה קלה של תנועות עמ"ש מותני ובלט מרכזי ב L5 – S1. להערכתו מצב גבו של המערער הוא תוצאה של הפגיעה בתאריך 18.12.07. נכון שיש רישום בתיקו הרפואי של כאבי גב לפני שנים רבות, אולם לאחר שביצע תרגילי יציבה הפסיק לסבול מבעיות בגב. להערכתו ד"ר שזר שגה בקביעתו, כי אין עדות לנכות. המסמכים מצביעים על רצף של ביקורים אצל רופאים בתלונה של כאבי גב תחתון. גם בדיקת סי.טי. מדגימה בלט דיסק במרווח L5-S1.

המערער הגיש תצהיר עדות ראשית בו הוא חוזר על כל העובדות שנטענו בכתב הערעור.

המשיב הגיש שתי חוות-דעת רפואיות מטעמו של ד"ר נחשון שזר. הראשונה מיום 6.9.09 (להלן: "חוות-הדעת הראשונה") וחוות-דעת נוספת מיום 2.2.11 (להלן: "חוות-הדעת השנייה").

בחוות-הדעת הראשונה מצא ד"ר שזר בבדיקה רגישות כללית לא נקודתית, טווח תנועה תקין ללא חסר נוירולוגי פריפרי. ד"ר שזר מסתמך על בדיקת מיפוי עצמות מיום 28.1.09 בה לא נראתה קליטה פתולוגית בעמוד השדרה. תלונות על כאבי גב מופיעות בשני ביקורים במהלך ינואר 2009 ללא רישומים נוספים. מכאן לדעתו, לא נגרם נזק בלתי הפיך לעמוד השדרה כתוצאה מהחבלה ולא נותרה נכות.

בחוות-הדעת השנייה, לאחר שעיין בחוות-דעתו של ד"ר ארבל, הוא מציין כי עמדו בפניו מסמכים נוספים, חלקם מתאריכים שלאחר מועד הבדיקה אצלו. באשר לבדיקת הסי.טי. מתאריך 14.2.10, לדעתו המדובר בשינויים ניווניים ברורים במפרקי הפאסטים שבין חוליות מותניות תחתונות, במיוחד בין חוליות L4 – L 5, בלט דיסק קטן מסויד ב – L5 – S1 ללא לחץ על השורשים. לדעתו ממצאים אלו אינם תוצאה של חבלה טראומתית. המדובר בשינויים ניווניים אותם ניתן לראות באופן שכיח לקראת סוף העשור הרביעי של החיים. חבלה יכולה לגרום לכאבים אשר נמשכים זמן מה, אך אלו כאבים זמניים חולפים. למרות שאין קשר ברור בין כאבי גב תחתון וממצא של בלט דיסק ושינויים ניווניים כפי שנראה בבדיקת הסי.טי., ייתכנו כאבי גב תחתון לסירוגין, אולם אין בכך כדי להעיד על נזק כתוצאה מחבלה. ממצאי הרופא במרפאת הכאב עומדים בהתאמה לסברתו שהמדובר בכאב על רקע שינויים ניווניים במפרקי הפאסטים. שאלת הקשר בין חבלה מינורית ובין כאבי גב תחתון נבדקה ונשללה. כמו כן, נשלל הקשר בין אירוע ראשון של כאב גב חריג ומציאת בלט דיסק. לפיכך, למרות שנרשמו מספר תלונות על כאבי גב תחתון לאחר האירוע מדצמבר 2008, אין בכך כדי להוכיח שנגרם נזק בלתי הפיך בגב התחתון כתוצאה מהחבלה. הממצאים האובייקטיבים הינם של שינויים ניווניים שכיחים.

לתוכן החקירות הנגדיות נתייחס במידת הצורך בפרק הבא.

פסק הדין

ההלכה הפסוקה קובעת כי על התובע תגמולים על פי חוק הנכים מוטל הנטל להוכיח את תביעתו בחזקת"המוציא מחברו עליו הראייה"(ע"א 192/85 קצין התגמולים נגד הכט פד"י מד(3) 654).חייל הלוקה בנכות זכאי לגמול על פי חוק הנכים,רק אם מחלה שפקדה אותו אירעה בזמן שירותו הצבאי ועקב שירות זה.לפיכך על הנכה התובע תגמולים להוכיח את קיומו של יסוד הקשר הסיבתי בין הנכות לבין השירות במידה של "מתקבל מאוד על הדעת".

במקרה דנן אין חולק כי היה ארוע ביום 8.12.08 במהלכו נחבל המערער. כן קיים רישום בסמוך לארוע המתעד חבלה בגב התחתון. השאלה הראשונה היא מה קרה בדיוק באותו ארוע והשאלה השנייה המונחת לפתחנו היא האם הנכות בגב היום היא תוצאה של אותו ארוע.

בכל הנוגע לפן העובדתי אנו מעדיפים את תאור המקרה כפי שמופיע בטופס התביעה לקצין התגמולים בו ציין המערער:"...הופלתי ע"י מספר חשודים ,נפלתי על יד שמאל וקיבלתי מכה ביד שמאל. "אין במסמך תיאור כלשהוא הרומז על כך כי התיישבו על גבו של המערער שלושה שוטרים. גם בפני ד"ר שזר לא טען המערער כי התיישבו עליו שלושה אנשים. בפרק האנמנזה בחוות דעתו של ד"ר שזר נרשם מפי המערער כי שלושה "מפגינים" קפצו עליו במהלך תרגיל. גם בדו"ח הפציעה מיום הארוע (מש/1) צויין מפי המערער כי "במהלך תרגיל 'ימים סוערים' ...הופלתי ע"י מספר חשודים....נפלתי על יד שמאל וקיבלתי מכה...".הגרסה כי התיישבו עליו שוטרים הופיעה בשלבים מאוחרים בחוות דעת הרופא מטעמו. ד"ר רון ארבל ,בחקירתו הנגדית ,מתאר גרסה אחרת לגמרי לפיה המערער מסר לו כי "..חבטו בו בגב, דרכו עליו, כופפו אותו...".

אנו מעדיפים בעניין זה את גרסתו הראשונה של המערער ולעניין עדותו של עד המערער התרשמנו כי אין בה ממש. עד זה טען בתחילה כי המערער נפל על היד ואחר כך טען כי הוא נפל על הבטן. לבד מזאת המדובר בעד הממשיך לעבוד עם המערער ומטבע הדברים עדותו מגמתית.

סיכומו של דבר: התרשמנו כי הגרסה לפיה על המערער התיישבו שלושה(בעדותו אמר שאולי ארבעה)שוטרים איננה אמינה ונוצרה לצורך דיון זה.

אולם בכך לא תמה מלאכתנו מאחר וקיימת למערער נכות בגב וכאמור אין חולק כי היה ארוע

ולאחריו התלונן המערער על כאבי גב. השאלה היא האם מצבו היום הוא תוצאה של אותו ארוע.

בעניין זה הונחו בפנינו כאמור שתי חוות דעת רפואיות. אנו מעדיפים את חוות דעתו של ד"ר שזר על פני חוות דעתו של ד"ר ארבל.