שרון נ' וופא טורס הסעות ותיירות 2000 בע"מ

החלטה

על פי כתב התביעה, ביום 4.11.08 נחתם בין התובע, נהג אוטובוס תיירים, לבין הנתבעת הסכם לפיו תמורת הפקדת סך של 45,000 ₪ תיתן הנתבעת לתובע אוטובוס לצורך הסעת תיירים.

עוד נקבע בהסכם, כי הנתבעת מתחייבת להעסיק את התובע בעבודה תיירותית בלבד וכי התובע לא יקבל ממנה משכורת (להלן-ההסכם).

לטענת התובע, בעוד שהוא מילא את חלקו והפקיד אצל הנתבעת את הסכום שנקבע ביניהם, הנתבעת לא מילאה אחר התחייבותה ולא מסרה לתובע עבודות הסעה.

כתוצאה מכך הוגשה התביעה, ובמסגרתה דורש התובע פיצוי כספי בסך של 112,500 ₪ הכולל את החזר הפיקדון ואובדן ההכנסה.

לפניי בקשת הנתבעת להעברת הדיון בשל היעדר סמכות עניינית והיעדר סמכות מקומית לבית משפט זה.

לענין הסמכות העניינית טוענת הנתבעת, כי בינה לבין התובע התקיימו יחסי עובד-מעביד וכי עילת התביעה נובעת מקיומם של יחסים אלו, ומכאן כותרת ההסכם ביניהם "הסכם עבודה". משכך, טוענת הנתבעת כי יש להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה.

לענין הסמכות המקומית טוענת הנתבעת, כי הסמכות המקומית לבירור תובענה זו נתונה לבתי המשפט שבמחוז מרכז וזאת על פי תחום שיפוטו של מקום מגוריו או עסקו של הנתבע הקבוע בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- תקנות סד"א).

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי יחסיו עם הנתבעת היו של קבלן עצמאי המספק לה שירותי הסעות ולא יחסי עבודה.

באשר לסמכות המקומית טוען התובע, כי ההסכם אמור היה להתקיים בעיקר בביצוע הסעות תיירים בירושלים.

לענין הסמכות העניינית

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 (להלן- חוק ביה"ד לעבודה) קובע כך:

"(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הכלל הוא כי יש לפרש את הוראות החוק המעניקות סמכות לבית הדין לעבודה על דרך הצמצום (ע"א 64/72 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' מואב ואח', פ"ד כז(1) 260, בג"צ 578/80).

עמדה זו אומצה אף ע"י בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע ל/ 3-8 ליבוביץ נ' עזבון המנוחה יוהנה פרנק, פס"ע א 119, 131, וכן בדב"ע נב/3/289 לוין נ' בנק איגוד לישראל, פד"ע כ"ד 289).

המבחן הישים והמקובל היום לבחינת יחסי עבודה בין צדדים הינו מבחן ההשתלבות הבודק עד כמה משתלב העובד במערך הארגוני של המפעל שבו הוא מועסק ועד כמה הוא מהווה חלק אינטגראלי בו (ראה בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נ (4) 628).

מן המונח בפניי, בחינת מעמדו של התובע במערכת היחסים שבינו לבין הנתבעת לפי "מבחן ההשתלבות" מביאה למסקנה כי התובע אינו נכנס בהגדרת "עובד" של הנתבעת שכן, אינו מהווה חלק מהמערך הארגוני במפעלה של הנתבעת, וכן כי רשאי הוא לפעול בביצוע עבודתו במסגרת עסק משלו.

בענייננו אמנם הצדדים התקשרו בהסכם הנושא את הכותרת "הסכם עבודה" וכן השתמשו במינוחים "להעסיק" ו"פיטורין", אולם הגדרת מעמדו של אדם בהסכם, בין בסטטוס של עובד ובין במעמד של קבלן עצמאי, אינה בהכרח קונקלוסיבית מבחינת דין העבודה.

האופי הפורמאלי והצורני שהצדדים שיוו למערך היחסים בניהם אינו בבחינת סוף פסוק לענין זה (ראה בג"צ 5168/93 שלעיל).