שקמים בינוי ופיתוח בע"מ נ' לוז ואח'

החלטה

ראשיתו של ההליך בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שהגישה המבקשת

בהחלטתי מיום 31.12.13 קבעתי כי אין מקום למתן צו במעמד צד אחד בנסיבות הענין, ולכן ניתנה הוראה כי המשיבים יגישו תגובתם לבקשה ונקבע דיון במעמד הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 19.1.14 נחקרו המצהירים מר יוסי מזרחי ומר בן-ציון לוז על תצהיריהם. בתום הדיון הודיעה ב"כ המבקשת כי היא מבקשת לשקול אם יש מקום להמשך ההליכים בתובענה. לאחר שהוברר כי בכוונת המבקשת להמשיך בהליך הוגשו סיכומים בכתב בנוגע לצו המניעה.

העובדות

העובדות פורטו בהחלטתי מיום 31.12.13 ואחזור עליהן בקצרה.

1. המבקשת היא בעלת משרד ברמת-גן הידוע כגוש 6204 חלקה 645/55 (להלן: "המשרד"). מנהל המבקשת מר יוסף מזרחי, הוא אביו של ערן מזרחי, המרצה עונש מאסר בגין פרשת הונאה. ערן מזרחי חייב כספים לאנשים והוא נרדף על ידיהם. במסגרת הניסיונות לסלק את חובו של ערן מזרחי, מכר יוסף מזרחי את מכוניתו והתקשר בשם המבקשת בהסכם מכר לגבי המשרד עם המשיב 1, שנערך ונחתם במשרדו של המשיב 2 ביום 24.5.12 ואף חתמה על יפו כח בלתי חוזר (להלן: הסכם המכר").

2. בבקשה נטען, כי בהסכם המכר נקבע, כי המשיב מתחייב לשלם למבקשת סך של 518,000 ₪ במזומן עבור המשרד, אך הסכום מעולם לא שולם. הסכום היחיד ששולם היה סך של 71,633 ₪ לסילוק המשכנתא שהיתה רשומה על המשרד.

3. לדברי המבקשת, ביום הגשת הבקשה הגיעו למשרד מספר אנשים, שטענו כי הגיעו בשמו של המשיב, וביקשו לפרוץ את דלתות המשרד ולקחת את החזקה לידיהם. הפעולה לא בוצעה לאור התערבותו של אב הבית, אולם קיים חשש כבד כי אלה ישובו ויבקשו לפרוץ אל המשרד, ואף למכור אותם לצדדים שלישיים, טרם הכרעה בהמרצת הפתיחה.

4. במהלך חקירתו הנגדית אישר מר מזרחי כי נערך עימות במשטרה בינו לבין מר לוז, המשיב 1 ו"מתוך פחד אמרתי שלא איים עלי", אך כיום הוא אינו מפחד מפניו. מר מזרחי אישר כי לא שלח מכתב שבו הוא מבקש לבטל את הסכם המכר לגבי המשרד. לדבריו: "הייתי טרוד בענייני המשפט של הבן שלי... בהישרדות שלי ביומיום, לא שלחתי מכתב" (עמ' 2 שו' 5). בהמשך חקירתו אישר, כי ידע שכונס הנכסים שמונה בתיק פשיטת הרגל של בנו ערן, יפעל גם לגבי המשרד וטען כי עורכת הדין שלו דיברה עם אחד מעוה"ד במשרד כונס הנכסים וטענה, כי המשרד אינו שייך לבנו והוא נרכש בשנת 94 (עמ' 2 שו 18).

5. מר לוז אישר בחקירתו הנגדית כי נחקר במשטרה "על סחיטה באיומים לגבי המשרד" אך "היו חשדות לא נכונים" (עמ' 3 שו' 27). לדבריו, מר מזרחי לא ביקש לחזור בו מהסכם המכר, ואף הסכים כי דמי השכירות ששולמו במשך שנתיים יועברו אליו, והשיקים הופקדו בבנק. מר לוז טען, כי מר מזרחי היה ערב להלוואה בעל פה שניתנה לבנו ערן מזרחי, שקיבל ממנו הלוואה בסך 200,000 ₪ בשנת 2011 וקיבל סכומי כסף נוספים מאחרים (עמ' 5).

טענות הצדדים

6. בסיכומי המבקשת נטען, כי בהסכם המכר מצוין, כי את התמורה שילם המשיב במזומן, במועד החתימה על הסם המכר, אך בפועל לא ניתנה כל הלוואה ולא שולמה כל תמורה, וענין זה מצריך בירור התביעה לגופה. תיק פשיטת הרגל (56266-05-12) שהוזכר בתגובת המשיבים נפתח כנגד ערן מזרחי על ידי נושיו, וניתן בו פס"ד על דרך הפשרה לגבי מכירת הנכס, מבלי שנעשה בירור לענין "הקנין". המבקשת אינה חתומה על הסדר הפשרה, לא נתבקשה תגובה ולכן אין להסדר הפשרה כל תוקף משפטי כלפי המבקשת. לענין השכרת המשרד נטען, כי לא צורף הסכם שכירות, ועצם השכרת המשרד המוכחשת כאן אינה מעלה ואינה מורידה (זאת למרות שהשכרת המשרד נזכרת בבקשה לצו מניעה זמני שהגישה המבקשת עצמה). צו המניעה נועד לשמור על מצב קיים עד לבירור התביעה לגופה, שאם לא כן ירוקן כתב התביעה מתוכן.

7. ב"כ המשיבים טוען בסיכומיו, כי מדובר בבקשת סרק, הנעדרת כל בסיס עובדתי ומשפטי. המבקשת ומר יוסי מזרחי היו צדדים להליך הפש"ר, שבמסגרתו ניתן פסק דין בנוגע למכירת המשרד. המבקשת ומר מזרחי ידעו גם ידעו על הסכם הפשרה עם כונס הנכסים, אך נמנעו מלהתנגד לכך, וכיום בחלוף פרק זמן כה רב אינם מהססים להעלות טענות שווא.

8.בסיכומי התשובה מטעם המבקשת נאמר, כי המשיב מטעה את בית המשפט והמבקשת חוזרת על כל טענותיה.

דיון והכרעה

9.בבקשה למתן צו מניעה זמני על המבקש לעמוד בשני תנאים, להנחת דעתו של בית המשפט: קיומה של עילת תביעה לכאורה ומאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקש.

ברע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בעמ נ' אולטרה שייפ מדיקל (5.4.12) נאמר מפי כב' השופט הנדל:

"מצוות המחוקק היא כי בית המשפט רשאי לקבוע סעד זמני אם שוכנע בקיומה של עילת תובענה, ולאחר שנתן משקל ראוי למאזן הנוחות בין הצדדים, לתום הלב של המבקשים ולמידת הצדק שיש במתן הסעד הזמני (תקנה 362 לתקנות)... כן נקבע כי מתקיימת "מקבילית כוחות בין מאזן הנוחות לסיכויי התובענה, והתגברותו של האחד עשויה לכפר על חולשתו של האחר..."

ראו גם רע"א 4783/13 עו"ד יוסי כהן נ' יואב יצחק (7.7.13).