שפוליאנסקי נ' משטרת ישראל / ענף התנועה

החלטה

1.מונח בפניי ערר על החלטת בימ"ש לתעבורה (כב' השופטת כצמן), אשר דחתה בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 90 יום מיום 20/12/09.

2.אין חולק, כי כתוצאה מפגיעת הרכב בו נהגה העוררת, נקטלו חייה של הולכת רגל כבת 73, שחצתה את הכביש.

3.ב"כ העוררת טוען, כי המנוחה חצתה את הכביש באור אדום, שלא במעבר חצייה, אלא בסמוך לו, ובכך יש לה רשלנות תורמת רבתי, שמפחיתה עד למינימום מאחריותה של העוררת.

הראיות בתיק

4.העוררת מסרה בהודעתה במשטרה, כי חצתה את הצומת באור ירוק, החלה את הנסיעה בנתיב הימני ותוך חציית הצומת, עברה לנתיב השמאלי. בעת חציית הצומת, היא לא הבחינה בהולכת הרגל, שעה שזו חצתה את הכביש, אלא ראתה אותה שרועה על הכביש מיד לאחר התאונה.

5.א.על פי זכ"ד של רס"מ יובל אוהד, אשר שוחח עם מוכר בחנות שווארמה סמוכה, זה אמר לו שהולכת הרגל חצתה באור אדום, אך העד סירב למסור את פרטיו ועל כן, דבריו הם בבחינת עדות שמיעה.

ב.על פי זכ"ד של רוני מרחבי מ-26/12/09, הוא שוחח עם עד בשם סינייה גורליצקי, אשר העיד שהיה עד לתאונה, אך לא ראה את הרמזורים ולא ראה אם הולכת הרגל חצתה את הכביש בהליכה או בריצה.

ג.עפ"י מזכר מיום 27/12/09 של שלמה מזרחי, לתחנה הגיע ממדוב אלכסנדר, אשר טען כי היה עד לתאונה הנ"ל, הוא הדיף ריח אלכוהול חריף, נראה מבולבל ולא זכר פרטים אודות התאונה. בשל מצבו, התבקש להגיע למחרת, לשם מסירת העדות.

ביום המחרת מסר בעדותו, כי שהה עם בעלה של העוררת, כאשר הודע לו על התאונה. הוא יצא למקום התאונה ושמע מבעל עסק סמוך שרמזור הולכי הרגל היה אדום בשעת התאונה.

מדובר בעדות מפי השמועה, אשר אינה קבילה ועל כן, אינה רלוונטית.

6.עפ"י דו"ח בוחן התנועה – מיקום הרכב, סימני הבלימה ומיקום כתם הדם בכביש מצביעים על כך שהולכת הרגל חצתה במעבר החצייה והספיקה לחצות 3.5 מ' משפת המדרכה עד למקום התאונה. עוד נקבע, שהעוררת הייתה במרחק של כ-14 מ', שעה שהמנוחה ירדה משפת המדרכה לכביש. על פי דו"ח הבוחן, העוררת אחרה בתגובתה וגרמה לתאונה הקטלנית, שלא הייתה בלתי נמנעת.

7.כעולה ממקבץ הראיות, לא ניתן לקבוע אם המנוחה חצתה את הכביש באור אדום, כטענת העוררת, או אחרת. עם זאת, הראיות מצביעות על כך שהתאונה התרחשה כתוצאה מנהיגה בלתי זהירה של העוררת.

העוררת העידה, כי חצתה את הצומת בנסיעה מהנתיב הימני לשמאלי. הרכב נעצר לאחר התאונה בנתיב השמאלי, עובדה שמחזקת את גרסת העוררת באשר למסלול נסיעתה. הולכת הרגל נפגעה מהצד הימני קדמי של הרכב. המסקנה המתבקשת מהעובדות המצויינות לעיל, גם ללא היזקקות לדו"ח בוחן התנועה, שהתאונה התרחשה בנתיב השמאלי של הכביש מבין שני הנתיבים וכתוצאה מהמכה, המנוחה עפה לצד הימני של הכביש, שם נמצא כתם הדם.

8.הטענה של ב"כ העוררת, כאילו התאונה התרחשה במקום בו נמצא כתם הדם, אין לה על מה שתסמוך והיא עומדת בסתירה לגרסה של העוררת ולמקום בו הרכב נעצר לאחר התאונה.

9.מכל האמור, אני קובעת, כי בתיק ראיות שיש בהן לבסס את החשד שהעוררת אחראית לקרות התאונה.

במאמר מוסגר אעיר, כי התיק נמצא בפרקליטות בשלב של הכנת כתב אישום, ולא מן הנמנע, כפי שהדבר מתחייב על פי החוק, שתוגש בקשה לפסילה עד תום ההליכים.

עילת הפסלות

10.על פי סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה. "היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה בה נהרג אדם – יפסול את הנהג לתקופה של 90 ימים".

11.סמכות הפסילה המנהלית מיועדת בעיקרה להגן על ביטחונו של הציבור ועל כן, אין לשלול את רישיונו של מי שאין חשש כי יהיה בהמשך נהיגתו סיכון ממשי. עם זאת, תאונה קטלנית, כשלעצמה, מהווה ראייה למסוכנותו של הנהג ולפי סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה, מחוייב קצין המשטרה לפסול את רישיונו של הנהג לתקופה של 90 ימים.