שפוליאנסקי נ' מדינת ישראל

החלטה

תאונת דרכים בין מכונית לבין הולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חצייה, אולם באור אדום להולכי רגל.

העוררת נפסלה מנהלית, בתחילה ל 90 יום, ערר שהגישה למחוזי נדחה וערר שהגישה לעליון נמחק ביוזמתה.

בתום התשעים יום ועם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לפסול את העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

בית משפט קמא, לאחר שנתן דעתו לנסיבות האירוע, מצא כי פסילה "מידתית" לשישה חודשים, תהיה ראויה בנסיבות העניין, לאחר שבימ"ש נדרש למסוכנות העוררת.

עררים שהוגשו לבימ"ש המחוזי ולבימ"ש העליון נדחו.

בתום השישה חודשים שבה ועתרה המדינה לפסול את העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

בהחלטה מיום 21.09.10 קבע כב' השופט גרטי כי הוא נעתר לבקשה. בין השאר, השתית בימ"ש קמא את ממצאיו לגבי מסוכנות העוררת בכך "בשום שלב של נסיעתה לפני הכניסה לצומת או במהלך חציית הצומת או במהלך כניסתה למעבר החצייה, לא הבחינה במנוחה או בכל דמות אחרת". ראה לעניין זה סעיף 3 להחלטה. אכן, דברים נכוחים במיוחד כאשר נותנים את הדעת לשדה הראיה של העוררת לפנים.

דא-עקא, שקביעה עובדתית זו של בימ"ש קמא – המהווה אינדיקציה ברורה למסוכנות מובהקת – עומדת בסתירה גמורה לממצאי הבוחן אשר קבע כי העוררת הבחינה טרם המגע בהולכת הרגל והיה זה להערכתו כ 14 מטרים לערך לפני המגע. הבוחן קבע זאת בשים לב למיקומו הסופי של הרכב ותוך שהוא נותן דעתו לחישובים בהם מצויים נתונים של זמן תגובה וזמן בלימה.

מושכלות יסוד בתיקי תעבורה כי לצורך שחזור התאונה יש להעדיף את הממצאים בשטח על פני עדויות של אנשים בשר ודם המתקשים מטבע הדברים לשחזר לאחור אירוע טראומתי של אלפיות השנייה.

עוד נמצא כי ביסוד החישובים כי התאונה היתה נמנעת עומדות השערות למיניהן ובהן קצב חציית המנוחה את הכביש, וזמן תגובה.

אמת, הדעת נותנת כי המנוחה אשר הוליכה בידה עגלת קניות לא חצתה את הכביש בריצה מהירה. אולם, מקומם של החישובים ושל ההשערות למשפט העיקרי.

כך או כך, לו בימ"ש קמא היה מוצא בתחילת הדרך כי נשקפת מסוכנות מובהקת מצד העוררת, היה מן הסתם פוסל אותה עד תום ההליכים המשפטיים ולא לתקופה של שישה חודשים. התקופה שנקצבה לא נגזרה דווקא ממהלך המשפט אלא מהמסוכנות כפי שהיא עולה בנסיבות המקרה.

לאחר שנתתי דעתי לשני האדנים הללו: מתי הבחינה לראשונה העוררת בהולכת הרגל, כפי שהדבר עולה מדוח הבוחן ולקביעתו המקורית של בימ"ש קמא באשר למסוכנות, אני סבור כי דין הערר להתקבל.

אין בדברים הללו כדי להסיר אחריות כלשהי מהעוררת ומקומן של הקביעות הסופיות הינן להכרעת הדין.

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל, ולאור הסברה כי אין לדעת מתי המשפט יסתיים משום שמסכת ראיות התביעה טרם הסתיימה ובמסגרת ראיות ההגנה יובאו מומחים, החלטתי לקצוב את תקופת הפסילה בשלושה חודשים נוספים שמניינם יחל מתום תקופת ששת החודשים אשר נקבעה על-ידי כב' השופטת כצמן.

ניתנה והודעה היום י"ז חשון תשע"א, 25/10/2010 במעמד הנוכחים.

ציון קאפח, שופט

קרן/קלדנית