החלטה
רקע כללי והבקשה לפסיקת הוצאות
ביום 28.07.13 ניתן בתובענות דנן פסק דין, במסגרתו התקבל חלקן הארי של עתירותיו ונדחתה תביעה שכנגד, תוך שנפסק לזכות התובע / הנתבע שכנגד שכ''ט עו"ד בסך 70,000 ₪. כן נקבע, לגבי הוצאות המשפט, כי תוגש בקשה נפרדת.
בהתאם, הוגשה בקשת התובע/ הנתבע שכנגד (להלן – שסטוביץ), לחיוב הנתבע/התובע שכנגד (להלן – בנדמן), לחיוב בהוצאות בסך 289,250 ₪, לא פחות. לבקשה צורפה טבלה וכן אסופת חשבוניות/קבלות.
הוגשה תגובה מטעם בנדמן, אשר ביקש לדחות את הבקשה כולה. לאחר מכן הוגשה תשובה מטעם שסטוביץ. הצדדים הכבירו מילים בכתבי טענות ארוכים יחסית, כפי שעשו לאורך כל ההליך עד מתן פסק הדין.
טענות הצדדים יזכו להתייחסות כאשר אדון ברכיבי הבקשה, אך אומר בתמצית, כי עיקר הטענות שבפי בנדמן, בין היתר, הינן שההוצאות מופרזות ביותר, לא נדרשו להליך כאן אלא להליך אחר אצל המפקחת על המקרקעין, וכי לא שולמו בפועל.
יצוין, כי נוכח טענת בנדמן כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, ובהתאם להחלטת בית המשפט, הוגשה בקשה נוספת, הפעם בצרוף תצהיר, וגם לה הוגשה תגובה וכן תשובה, דומות בתוכנן לכתבי הטענות הקודמים.
בהינתן דרישתו של בנדמן לחקור את שסטוביץ על התצהיר, נקבע דיון לצורך זה, במסגרתו נשמעה חקירה נגדית וכן סיכמו הצדדים בעל פה.
ההוצאות הנדרשות מורכבות מתשלום למומחים שונים, תשלום הוצאות משרדיות שונות (צילומים, תמלול וכו') ותשלום לחוקר פרטי.
אציין כבר בתחילת הדברים, שמדובר בתיק עב כרס, אשר בירורו היה מורכב, משפטית, עובדתית ו"מקצועית" (מבחינת מומחים), אם כי כפי שאפרט להלן, הסכום הנדרש בבקשה הינו מופרז. בהקשר גם הערתי בפסק הדין, כי הצדדים הכבירו ראיות (שניהם) מעל ומעבר לדרוש על מנת להביא את טענותיהם (סעיף 11 לפסק הדין).
על מנת להכריע בבקשה זו יש לומר מספר מילים על מהות ההליכים נשוא פסק הדין. התביעה העיקרית שהגיש שסטוביץ נסובה אודות דרישתו מבנדמן, לתקן ליקויים ונזילות שונות בגג הבניין, שבו מתגוררים השניים, גג אשר בנדמן הינו בעל חלק הארי של הזכויות בו.
כמו כן נסובה התביעה העיקרית אודות סעד הצהרתי שביקש שסטוביץ, ולפיו בנדמן מנוע מלבנות על הגג, אלא בכפוף להסכמת שסטוביץ ויתר הדיירים בבניין. כמו כן, ביקש שסטוביץ ליתן צו הריסה לגבי מבנים מסוימים שהקים בנדמן על הגג.
סופו של דבר, זכה שסטוביץ בדין בכל הנוגע לסעד ההצהרתי וצו ההריסה כאמור, ובאשר לסעד הנוגע לנזילות והליקויים, זכה חלקית, כאשר חלק מהנזילות/ליקויים, תוקנו ע"י בנדמן במהלך חיי התיק על ידי בנדמן (דבר שאישר מומחה בית המשפט), ולפיכך התייתר הצורך לדון בהם.
בנדמן הגיש נגד שסטוביץ תביעה שכנגד, שנסובה אודות דרישתו משסטוביץ להחליף חלונות מסוימים, וכן נדונה עתירה נוספת שלו, שבה ביקש בנדמן סעד הצהרתי, זהה לסעד שביקש שסטוביץ, לענין הימנעות מבניה, זולת אם תתקבל הסכמה בכתב של כל השכנים בבנין . שתי העתירות הללו נדחו.
עוד ראוי להוסיף, כי במסגרת התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, מהנדס אורמן. בנוגע לתביעה הנוספת, לא מונה מומחה מטעם בית המשפט.
המסגרת הנורמטיבית
ראש וראשון יש לציין כי תקנה 513(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד – 1984, מורה אותנו כי הוצאות המשפט יכול שישומו –
"אם היה סבור (בית המשפט – י.ש.) שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".
בהקשר זה נפסק כי על בית המשפט לבחון האם מדובר בהוצאות מידיות והכרחיות לניהול ההליך, בהתחשב בכלל נסיבות העניין (ע''א 4630/06 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע''מ, פסקה 4 לפסק הדין).
וכך נפסק בפסק הדין המנחה בהקשר זה, בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא, משרד התעשיה ואח' (30.6.05), בסעיף 19 לפסק הדין: